אחד מצאצאיו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, בחור בישיבה קטנה, נכנס לרבינו יחד עם אביו, והאב אמר כי בנו רוצה לשאול קושיא במהרש"א.
נענה רבינו ואמר: מעשה היה בהגאון בעל ה'שואל ומשיב', שנסע מביתו למקום אחד ובדרך הגיע לעיירה אחת, ואמרו לו בני העיירה שבביהמ"ד פלוני יושבים שני אברכים ההוגים בתורה בהתמדה.
הוא נכנס והציג בפניהם קושיא עצומה אשר היתה קשה לו בדברי המהרש"א בסנהדרין, ואמר להם שכשיחזור בעוד כמה ימים ויעבור שוב דרך העיירה, ייכנס לבית המדרש וישמע מה בפיהם.
ויהי היום כשחזר לביתו דרך אותה עיירה, נכנס אליהם לביהמ"ד. ניגש אליו אברך אחד מהם ואמר לו פלפול שלם ביישוב הדברים. אולם כששאל את השני – ומה איתך? אמר לו הלה: "אגיד לרב את האמת, עיינתי בדברים וראיתי שזו קושיא אלימתא וצריכים שעות רבות לעמול בזה, והיה חבל לי על הזמן… בזמן הזה רציתי ללמוד הלאה, ולפיכך אין בידי תשובה".
התרגש רבי יוסף שאול נתנזון זצ"ל עד מאד, ואמר: "מובטחני בו שיהיה מורה הוראה בישראל!" ואכן לימים התפרסם אותו אברך כהמהרש"ם מברעזן.
וסיים רבינו הגרי"ש זצ"ל ואמר: "והשני לא יצא ממנו כלום, נהיה לסוחר מסמרים"…
(ספר 'מפי האיש', הובא ביתד נאמן ואתחנן תשע"ד)