וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה (במדבר יב ח)
ספר עב כרס על גדולי ישראל עורר ביקורת רבה, בכל מיני פרטים ועובדות שהופיעו שם על רבותינו זצללה"ה, וגדולי ישראל יצאו במכתב לאסור את הספר. מחבר הספר, כששמע שעומד לצאת איסור נגד ספרו, שלח לאחד מגדולי ישראל שעמד בראש החותמים, לומר שמקבל על עצמו לערוך שינויים ותיקונים בספר, ולכן ביקש שלא יוציאו נגדו את האיסור. אותו גדול הסכים עמו, ואכן ערך מכתב שהיות ומחבר הספר קיבל על עצמו כנ"ל, לכן האיסור בטל.
שליח הסתובב בבתי גדולי ישראל להחתימם על מסמך זה, אולם מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל סירב בנחרצות לחזור בו מחתימתו הראשונה על אף התחייבות מחבר הספר. וטעמו עמו: "אדם כזה שיש עליו ביקורת כל כך קשה, לא יועיל מה שיתקן, ואפילו אם ישמיט שליש מהספר שחיבר – כפי שניסו לומר בפני רבנו – משום שחלק זה של הספר שצריך להשמיט מעיד על מחברו שאינו ראוי לכתוב כלל על גדולי ישראל, וכלשונו של רבנו שאמר בלשון האידיש: צריך לשבור לו את העטים (כדי שלא תהיה לו אפשרות לכתוב כלל).
השקפה בהירה זו של רבנו לא היתה מובנת לכל. לחצים גדולים הופעלו על רבנו בטענה ששאר גדולי ישראל בדעה שאפשר לסמוך על התיקונים שייעשו בספר, אמנם לא רצו לפרסם מכתבם ללא חתימת רבנו. [לבסוף הוחלט שוועדה של כמה אנשים מוסמכים יבדקו שוב היטב את הספר, ורק לאחר שהם קבעו כדעת רבנו שאי אפשר גם להשאיר חלק מן הספר, פורסם האיסור של כל גדולי ישראל].
(דובב שפתים)