כידוע, היה מרן (הרב מבריסק) מיראי ההוראה, ולא רצה להכניס עצמו בשום הכרעה בענייני הוראה, אולם היה תחום אחד, בו היה מורה ללא כל היסוס – בענייני פיקוח נפש. מרן אמר בענין זה: "בשאלת פיקוח נפש כבר הורה אאמו"ר, רבן של כל ישראל, שיש להורות בלי כל מורא ופחד… בה בשעה שבכל שאלה הלכתית כמעט שלא הוציא דיבור פסקני מפיו, בפיקוח נפש לא היסס ופסק באופן ברור מוחלט".
מעשה בתלמיד חכם אחד, שמצב בריאותו היה רופף, ומרן חשש שיצום בתשעה באב. הוא שלח אליו את אחד מבניו להורות לו בשמו, שאסור לו לצום בשל מצב בריאותו, אולם הלה עמד על שלו. גם שליחים נוספים לא הועילו לשנות את דעתו. בסופו של דבר שלח מרן לומר לו, שגם אם יצום בתשעה באב, לא יצא ידי חובת צום ט' באב, מאחר שהוא פטור ממנו, והצום יהיה בגדר "תענית נדבה" בלבד. ואם כן, אמר מרן, למה לו לצום בימי אב הארוכים, הלא תענית נדבה אפשר לצום גם בימי טבת הקצרים…
לאחר ששמע הלה את דברי מרן, שהבהירו לו בבירור את חוסר התועלת שבעקשנותו, חוץ מהסיכון הבריאותי, קיבל את דעתו של מרן ונמנע מלצום.
(מתוך 'במחיצתם' – הרב שלמה לורנץ על מרן הרב מבריסק זצוק״ל)