השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
האם יש מכנה משותף בין שיתופי מבואות לעירובי חצרות? • מה הדין כאשר דייר השתתף עם שכניו במבוי ע"י הנחת יין ושמן בכלי אחד? • באלו מאכלים עושים שיתופי מבואות ובאלו מאכלים לא עושים? • ומהו השיעור של שיתוף ע"י תבלין? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שפ"ו סעיף ג' – סעיף ה' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
חז"ל אסרו לבני חצרות שבמבוי להוציא כלים מהחצרות אל המבוי עצמו, אא"כ עשו שיתופי מבואות, כי החצרות הם רשויות יותר פרטיות, והמבוי הוא רשות יותר כללית, וחששו חז"ל, שאם יוציאו כלים בשבת מהחצרות אל המבוי, עלולים להוציא גם מרשות לרשות, ולכן, ע"י שיתופי המבואות מתאחדים כל החצרות של המבוי לרשות אחת, ואין חילוקי רשויות ביניהם, וממילא לא יבואו להוציא מרשות לרשות.
שיתופי מבואות שווים לעירובי חצרות, וגם עירובי חצרות זה אותו עיקרון, שחששו חז"ל, שאם יהיה מותר להוציא כלים מהבית הפרטי אל החצר המשותפת, יבואו להוציא כלים גם מרשות לרשות, לכן גזרו לעשות עירובי חצרות, ועיין בשו"ע שמשווה בין שיתופי מבואות לבין עירובי חצרות.
אומר הרמ"א, דייר בן המבוי, שהוא שותף עם שכניו בני המבוי, עם אחד הוא שותף ביין, ועם השני בשמן, וכדי היין והשמן מונחים כולם בכלי אחד גדול, זה עצמו מועיל כדי לשתף אותם, ולא צריכים שיתוף נוסף, ואע"פ שהיין והשמן ניתנו בכלי שלא למטרת שיתופי מבואות, אלא למטרת סחורה שהם שותפים בה בפועל, בכ"א זה עצמו מאחד אותם, ולא צריכים שיתופי מבואות נוספים, והאחרונים חולקים על זה וסוברים, שמכיוון שהיין והשמן אינם ראויים להתערב יחד, אע"פ שהם מונחים בכלי אחד, אינם ראויים לשיתופי מבואות.
משתתפים בכל מיני מאכל, ואפילו ארבעה וחמשה מיני מאכל מצטרפים למזון שתי סעודות, ומביא המ"ב, שבמזון שתי סעודות יכולים לערב אפילו אלף בני אדם.
שיתוף מבואות יכול להתבצע בכל מיני מאכל, חוץ מגודגדניות שהוקשו לזרע, ומביא המ"ב, שמדובר בגודגדניות כאלו שהם קשים לאכילה, וכן לא בתבלין, כיון שלאו בני אכילה נינהו, וכן לא בפולין יבשים שא"א לאכול אותם כמות שהם אלא לאחר הבישול, וצריך שיהיה דבר שראוי לאכילה כמות שהוא, וכן לא בעלי בצלים שלא גדלו באורך זרת, וטעם הדבר מבאר המ"ב, שיש בהם ארס שמזיק לאדם, וכן לא בכמהין ופטריות, ואפילו שהם מבושלים, וטעם הדבר מבאר המ"ב, שזה לא משמש לא כסעודה ולא כלפתן, אלא באקראי וכאכילה מזדמנת, וזה לא מתאים לשיתופי מבואות, והמ"ב מביא, שבביאור הגר"א סובר, שבמבושלים עושים שיתוף, וכן לא עושים שיתוף בכפניות, דהיינו, תמרים רעים שלא בישלו כל צרכם, וכן לא בעדשים או חיטים או שעורים כאשר הם חיים, כיוון שהם לא ראויים לאכילה, והמ"ב אומר, שגם לא באורז ובדוחן כשהם חיים, כיוון שאינם ראויים לאכילה, אבל בקליות שנקלו בתנור, אפשר לערב, ולא יעשו שיתוף בירק שהוא מבושל ואינו מבושל, ומבאר המ"ב, כיוון שהם קשים לאכילה, אבל ירקות שמבושלים לגמרי או חיים לגמרי, מערבים בהם, ודווקא כשדרכו לאכול חי, וכן לא במים לבדם, כי זה לא מזון, ולא במלח לבדו, ואם ערב את המים והמלח יחד, אפשר לשתף בהם, וי"א שרק אם נתן בהם שמן מערבים אותם יחד, וי"א שמערבים בתבלין, ומבאר המ"ב כיוון שראוי לתבל בו את האוכל, וא"כ הוא חשוב, ובשעת הדחק סומכים עליהם, אבל לא בפלפלים, אבל י"א שמערבים גם בפלפלים, ושיעור חצי רביעית הוא השיעור של עירוב בתבלין.