- למה מועילה סגולת אמירת פרשת המן?
התשב"ץ (סימן רנו, ובדפוסים אחרים סימן קפט) מביא בשם ירושלמי שכל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו, ומוסיף: "ואני ערב". ויש ראשונים (ספר המנהיג בהלכות שבת סי׳ מד ורבינו בחיי בפרשת בשלח) שכתבו שההבטחה היא שלא יחסרו מזונותיו. וכתב בספר יפה ללב (ח"א סי' א' אות כ"ד) שלכן יש תפ"ו תיבות בפרשת המן כמנין 'פתו', לרמוז שהקורא פרשת המן בכל יום יהיה פתו מצויה לו ולא יחסר לחמו לעולם ועד.
ובספר מעיל צדקה (סי׳ אלף תמ"ה) כתב, שעצם קריאת פרשת המן גורם שפרנסת אותו היום שקרא בו הפרשה, שהקב"ה יזמין לו פרנסתו מיגיע כפיו שלו. ועד"ז כתב בספר 'יפה ללב' שבמן היו תקמ"ו טעמים כמנין 'מתוק', לרמוז שסגולת קריאת הפרשה בכל יום היא שיהיו מזונותיו מתוקים כדבש מידו של הקב"ה, כמו המן שהיה מיד הקב"ה וטעמו כצפיחית בדבש.
- כיצד מועילה הסגולה והאם צריך לכוון באמירתה?
בטעם אמירת פרשת המן כתב הב"י שהוא כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה, והביאו בספר עמק הברכה וכתב שטוב לכוון כונה זו בעת אמירת הפרשה. וכן כתב המג"א (סי' א' ס"ק ד') בשם רבינו בחיי (פרשת צו), שאין די באמירה, אלא בביאור הפסוקים, ויכיר נפלאות ה', "כי אין לומר שתהיה הכוונה שיהגה ויגרוס לשון הפרשה בפסוקים הערומים בלבד מבלי שיתבונן בפירושם" וכו'.
ובמשנה ברורה כתב: "כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית, וכדכתיב המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר, להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה".
ובס' מעיל צדקה כתב, שע"י שזוכר ועולה על לבו החסד שעשה הקב"ה עם ישראל שהזמין להן פרנסתן מבלי טורח, עי"כ מתדבק הוא באהבתו יתברך וגומר בלבו לשמור מצותיו וחקותיו ותורתיו, וכ"ז מעורר עליו רחמים למעלה ומזמינים לו פרנסתו וכו', וגם, שבפסוק 'זה הדבר' שבפרשת המן יש את כל האלפא ביתא ונרמז בה שהמקיים את התורה הקב"ה מזמין לו פרנסתו וכו'. והוסיף: "אבל האמת שסגולת קריאת הפרשה של המן גורם מזונות לאדם ואפילו בלי כוונה אל השמות הרמוזים בהם" וכו'.
ובספר רוח חיים למוהר"ח פאלג'י ז"ל כתב, דכיון שקורא פרשת המן ושם נאמר 'ונחנו מה', שמשה ואהרן נהגו במידת הענוה, ושם ילמוד להיות נוהג במדת הענוה, ובזה הרי הוא ניצול מן העניות כדאיתא במגילה (דף יג: עיי"ש ברש"י ד"ה ואם הגיס) ובשבת (דף לב:).
- יש אומרים שהסגולה היא באמירת הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום
ובספר יש נוחלין (אזהרת התפלה) בהגהות בעל השל"ה, כתב: "ומצאתי בדברי המקובלים שסגולת פרשת המן לומר שנים מקרא ואחד תרגום" יעו"ש. ובספר נוהג כצאן יוסף (דיני הנהגת כל יום אות לד) הביאו בשם ספר הישר לר"ת שהאומר פרשת המן בכל יום שמו"ת מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו ע"כ. אבל שאר הראשונים לא הזכירו בדבריהם פרט זה.
- מדוע יש הקוראים את פרשת המן ובכל זאת חסרים מזונותיהם?
כתב בעל השל"ה בהגהותיו לספר יש נוחלין (אזהרת התפילה), שמי שקורא פרשת המן כל יום ובכל זאת בא לידי מדה זו שנחסרים מזונותיו, "אזי לשלימות טובתו בעולם החסד לכן נחסר לחמו ומזונותיו, אבל הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו אשר עין לא ראתה אלקים זולתך". וראה שם עוד באורך שביאר על המקומות שאמרו חז"ל שמי שעושה כך וכך יהיה שכרו בעוה"ז כך וכך, ועינינו הרואות בהרבה פעמים שאע"פ שמקיימים הציווי ומהדרין מן המהדרין, עם כל זה אינו מקבל אותו השכר המפורש בגמ'.
- האם הסגולה היא דווקא באמירת הפרשה יום ביומו?
סגולת פרשת המן היא שיאמרנה מידי יום ביומו, וכמו שכתבו הראשונים שכל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו. אך גם מי שאין לו פנאי לאומרה בכל יום, מ"מ טוב לו שיאמרנה מפעם לפעם ויהא לו לסגולה, וכמו שכתב במעיל צדקה שאמירת פרשת המן גורמת שפרנסת היום שבו הוא קורא את הפרשה, יזמינה לו הקב"ה מיגיע כפיו.
ובספר 'יפה ללב' כתב, שמי שאין לו פנאי, לפחות יקראנה פעם אחת בשבוע, ונכון לקרותה ביום השישי, שבו עניינא דיומא שהוכפל בו עומר למן וכו', ועוד, כדי שתחול הברכה בכל אשר יעשה לאכול בו ביום לכל השבוע.
ובספר אמרי פנחס השלם (ענינים שונים ערך פרנסה אות י) איתא שפ"א ציוה הרב לומר בכל עשרת ימי תשובה פרשת המן, כי בעשרת ימי תשובה יש להתפלל על הפרנסה יעו"ש. ובספר ילקוט מנחם החדש כתב, שמקובל מפי השמועה בשם הרה"ק רבי מנחם מענדיל מרימנוב זצלה"ה לסגולה על הפרנסה לומר פרשת המן ביום ג׳ בשבוע שחל בו פרשת בשלח, ויאמרנה שנים מקרא ואחד תרגום, ואומרים שהוא בדוק ומנוסה. ובאמרי פנחס (סדה"י ועניני תפילה אות קכ"ט) איתא שהיה מצוה לבנו בעוד שהיה ילד לומר בכל יום פרשת המן.
(נלקט מתוך מאמריו של הרב יצחק פרנקל בקובץ 'עדות' חי"א וחי"ב)
פרשת המן
פרשת המן
הרחבת הלב
כתב בעל ה"שולחן ערוך" יוסף קארו ע"ה, שטוב לומר פרשת המן, כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה. וקבלה ביד חכמים, כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יבוא לעולם לידי חיסרון מזונות, וכ"כ רבינו תם בספר הישר והפרישה בשם הירושלמי, ובתשב"ץ הקטן כתב: ואני ערב בדבר ונהגו לאומרה בפרט ביום שלישי של פר' בשלח שהוא סגולה בדוקה לפרנסה ולהצלחה. וכתב בעל ה"מעם לועז" רבי יעקב כולי זיע"א: ודע כי אותן ג' הפרשיות המתחילות מכאן ועד הפסוק: "וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָֽאֵיפָה הֽוּא", טוב לקרותם כל יום אחרי התפילה, כדי שתהא לו אמונה בה' שיש השגחה פרטית לשלוח לו מזונות. ואמרו רבותינו שיש בידם בקבלה שכל אדם שקורא פרשה זו בכל יום בכונה, מובטח לו שלא תחסר לו פרנסה. כתב בספר יפה ללב (ח"א סי' א' אות כ"ד) שלכן יש תפ"ו תיבות בפרשת המן כמנין 'פתו', לרמוז שהקורא פרשת המן בכל יום יהיה פתו מצויה לו ולא יחסר לחמו לעולם ועד .וצריך אדם לבקש רחמים מאת ה' בכל יום ויום שישלח לו את מזונותיו. ואע"פ שהוא עשיר הוא צריך לבקש רחמי ה' כאילו אין לו מה לאכול, שאם עושה כך השי"ת שולח לו ברכה במעשי ידיו לפי שהוא מראה כי יש לו בטחון בה'. ב"ספר הישר" לרבינו תם מובא כי "עיקר כל המידות טובות הוא האמונה והביטחון, היינו שיאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא המנהיג ומשגיח בכל עת ורגע ונותן לכל אחד די מחסורו ואין שום אדם יכול לנגוע במה שמוכן לחבירו אפילו כמלוא נימא. ועל ידי זה יבוא לביטחון – שליבו יהיה נכון ובטוח בה', שכל מה שמוכן לו מהשם יתברך יבוא לידו ממילא בלי שום טורח ולא יבלה ימיו בטרדות והבלים להרבות הון ולהעשיר, כי הוא מאמין ומובטח שאין ביכולתו כלום, רק מה שקצוב לו מן השמים כן יהיה, לא פחות ולא יותר". רבינו בחיי מבאר מדוע הקדוש ברוך הוא הוריד לבני ישראל את המן בלילה: "והיו משכימים ומוצאים מזונותיהם מוכן להם בלא כל טורח, כדי ללמדם כי ההולך בדרכי ה' ימצא את מזונותיו ללא כל טרחה ויגיעה". ה'משנה ברורה' הוסיף: 'להורות שריבוי ההשתדלות לא יועיל מאומה'. כמו שבמן, 'המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר', וסוף דבר העלה כל אחד בידו 'עומר לגולגולת' כמו שנקצב לו מן השמים. "ומזה ילמד האדם שריבוי ההשתדלות לא יתן לו ולא יוסיף לא מאומה, ולא יתרבו מזונותיו עבור זה, ולאידך אף אם לא ירבה בהשתדלות ישלים לו הבורא מזונותיו כפי הנקצב לו". להיפך, החיסרון באמונה מביא על האדם היפך הברכה. ה'חידושי הרי"ם מבאר כי ה' ציווה להשאיר מהמן למשמרת לדורות, כדי שהכל יראו שהשם יתברך משפיע בלי הפסק ומכין מזון ליראיו, ובכך שהם רודפים אחר פרנסתם בפחד ובדאגה שלא יחסר לחמים, ואין להם ביטחון בבורא ב"ה המשגיח האמיתי, הזן ומפרנס בריותיו בלי הפסק כלל, אזי עושין פגם בהשפע ומתשין כוחו של מעלה, שיהיה נפסק השפע באמת, וגורמים שיבואו לידי חיסרון מנהג ישראל תורה לתת מזון לעופות בשבת שירה. הרב אלימלך בידרמן שליט"א מסביר כי את העומד בשורש מנהג זה, באמרו: "כי מדרך אכילת הציפור שבגשתו אל המאכל הריהו מכופף את ראשו, מכניס המאכל ומיד מרים את ראשו כלפי מעלה, שוב מרכין ראשו וחוזר ומעלהו וחוזר חלילה. ללמדנו, שבענייני פרנסה אף שעלינו 'להשתדל', מכל מקום נזכור תמיד להרים תיכף ראשינו ועינינו למרום, לדעת שסוף דבר הקב"ה הוא הממציא לנו הפרנסה". בספר מעיל צדקה (סי׳ אלף תמ"ה) כתב, שעצם קריאת פרשת המן גורם שפרנסת אותו היום שקרא בו הפרשה, שהקב"ה יזמין לו פרנסתו מיגיע כפיו שלו. ועד"ז כתב בספר 'יפה ללב' שבמן היו תקמ"ו טעמים כמנין 'מתוק', לרמוז שסגולת קריאת הפרשה בכל יום היא שיהיו מזונותיו מתוקים כדבש מידו של הקב"ה, כמו המן שהיה מיד הקב"ה וטעמו כצפיחית בדבש. בספר רוח חיים למוהר"ח פאלג'י ז"ל כתב, דכיון שקורא פרשת המן ושם נאמר 'ונחנו מה', שמשה ואהרן נהגו במידת הענוה, ושם ילמוד להיות נוהג במדת הענוה, ובזה הרי הוא ניצול מן העניות. רוב תורותיו של רבי מנחם מנדל מרימינוב זיע"א עסקו בפרשת המן, עליה הרחיב את הדיבור הן בהבנת הפרשה עצמה ומשמעותה, והן בעניין האותיות המרכיבות את המילה 'מן'. ואמר סגולה נפלאה ובדוקה לפרנסה בשפע ובנקל לומר את פרשת המן שניים מקרא ואחד תרגום, ביום שלישי שנכפל בו 'כי טוב' פרשת בשלח. וכתב תלמידו רבי יחזקאל פנעט זי"ע, שרבו אמר תורה עשרים ושתים שנה על פרשת המן, ועל ידי זה המשיך פרנסה לעם ישראל.