החומר הנלמד השבוע בתוכניות דירשו:
דף היומי: מסכת בבא קמא דף פב. – פח: ניתן לצפות באתר בשיעורו המרתק של הרב אליהו אורנשטיין שליט"א
דף היומי בהלכה: מ"ב חלק ב' סימנים קנ"ג אמצע סעיף י"א 'אבל אסור' עד סימן קנ"ד סעיף ג' ניתן לצפות באתר בשיעורו המרתק של הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מוסר: שמירת הלשון חלק ב' פרק כ"ט הג"ה עד פרק ל' 'ועל כולם'.
יום ראשון | י"ז באב
• בשנת תפ"ד נפטר הפרנס רבי שמשון (ב"ר יוסף) ורטהייימר מווינה
רבי שמשון היה תלמיד חכם מופלג, והותיר אחריו קובץ כתבי יד בהם כתב דרשות ופלפולים שנשא בפני שומעי לקחו בבית המדרש שבנה בתוך ביתו. כמו"כ כתב חיבורים על הש"ס ועל חכמת הנסתר.
היה 'יהודי החצר' בחצרם של שלושה מקיסרי האמפריה הרומית, ושימש בארמונותיהם כשר האוצר וכשליח דיפלומטי בנושאים רבי חשיבות. היה היהודי העשיר ביותר באוסטריה באותה תקופה, ופעל ללא לאות למען אחיו היהודים. בין היתר שלשל סכום כסף עצום לבעלי השררה, כדי למנוע את גזירת הגירוש שנחתמה כנגד יהודי רוטנבורג.
• בשנת תרמ"ב: פרעות סופות בנגב ביקטרינוסלב ובכל רחבי רוסיה.
פרעות אלו פרצו על רקע הוואקום השלטוני שנוצר לאחר הירצחו של הצאר אלכסנדר השני, ועד שבנו אלכסנדר השלישי הצליח לבסס את מעמדו ולהטיל את מרותו על כל רחבי האמפריה הרוסית. גורמים אנטישמיים ליבו את השנאה ליהודים והחלו לפרוע פרעות ביהודים. הכינוי 'סופות בנגב' ניתן לפרועת אלו על ידי העיתונים היהודים שהתפרסמו באותה עת ברחבי האימפריה, מטרתו היתה לעקוף את הצנזורה הצארית, שלא אפרה ליהודים לדווח על הפרעות המתחוללות ברחבי הממלכה כדי שלא לתת במה לאוזלת היד של השלטונות. הפרעות נמשכו במשך יותר משנה, נפגעו בהן יותר ממאתיים קהילות יהודיות, ומיליוני יהודים היגרו בעקבותיהם לאמריקה. בסיום הפרעות החמיר מצבם של היהודים עוד יותר, לאחר שהצאר אלכסנדר השלישי ימ"ש הנהיג תקנות נוקשות מאוד שנועדו לפגוע ביהודים ולהצר להם.
• בשנת תרפ"ט פרצו הפרעות שערכו הישמעאלים ימ"ש ביום זה ולמחרתו, והרגו 133 נפשות מבין היהודים יושבי ארץ הקודש. הי"ד.
הפרעות רצו לאחר שקבוצה של 'צעירי בית"ר' הפגינה ברחבת הכותל המערבי בליל תשעה באב, וטענה כי הכותל המערבי שייך לעם היהודי. בתגובה החלו הערבים לפרוע ביהודים, המצב הפך יותר ויותר מתוח עד שבי"ז אב התפשטו הפרעות בכל הארץ. ערבים תקפו את היישובים היהודיים בירושלים, ליפתא. תל אביב יפו, רמלה, באר טוביה, בית שאן, חולדה, מוצא, הר טוב, צפת, עכו, ג'נין, עזה, מגדל עדר ועוד. בפרעות נרצחו 133 יהודים הי"ד, ונפצעו רבים נוספים. הטבח העיקרי בוצע בחברון ביום י"ח אב.
המשטרה הבריטית הגיבה באיחוד ובחולשה רבה, ובמקומות רבים נתנו השוטרים הבריטיים חופש פעולה למרצחים הערביים, ורק לאחר שאלו איימו גם על נציגי השלטון הבריטי התערבה המשטרה בכח ועצרה את הפרעות. ההתערבות הבריטית כללה ירי לעבר הפורעים, ממנו נהרגו רבים. כמו"כ ביצעו היהודים בכמה מקומות פעולות הגנה ופעולות נקם, בהן נהרגו פורעים ערביים. בסך הכל נהרגו בימי הפרעות 110 פורעים ערביים.
יום שני | י"ח באב
• נמשכו פרעות תרפ"ט וביום זה טבחו בישמעאלים ימ"ש ביושביה היהודיים של עיה"ק חברון, עד שחרבה הקהילה היהודית בעיר ושארית הפליטה נמלטה לעיה"ק ירושלים.
במסגרת פרעות תרפ"ט, התארגנו ערביי חברון לבצע פרעות ביהודים. הקהילה היהודית לא היתה ערוכה לקראת האירועים הטראגיים, משום שיחסי השכנות בין היהודים והערביים בעיר היו טובים מאוד לאורך השנים, ואיש לא ציפה שהשנאה הכבודה של בני ישמעאל תתעורר באחת ותהפוך לטבח מזעזע.
הפורעים הערביים ימ"ש הצטיינו באכזריות יתירה. הם שחטו ילדים ותינוקות לעיני הוריהם, ורצחו הורים לעיני ילדיהם. העלו בתים באש, התעללו פיזית בבני הקהילה שלא נרצחו על ידם, ובסופו של דבר החריבו את הקהילה כולה, עד ששארית הפליטה לא יכולה היתה להישאר בעיר, ובכך הסתיימו 400 שנות יישוב יהודי בעיה"ק חברון.
ניצולי הטבח סיפרו על כך שקבוצה של שוטרים בריטיים חמושים, רכובים על סוסים, עמדה מהצד ואפשרה לערבים להתפרע ולרצוח יהודים משך שעות ארוכות. רק אחרי שהחלו הפורעים הערביים להתקרב לעבר השוטרים ולאיים עליהם, ירה אחד מהשוטרים באוויר, וכל הפורעים נמלטו מהמקום, מה שהביא לסיום הפרעות. אותה ירייה אילו היתה נורית מספר שעות קודם לכן, היתה מסיימת את הפרעות לפני שגבו מחיר דמים יקר כל כך.
האנטישמיות הבריטית באה לידי ביטוי גם במסקנות שהסיקה ועדה ממלכתית שהוקמה לחקר מאורעות הטבח. בתוצאה ממסקנותיה של אותה ועדה התפרסם 'הספר הלבן של פאספילד' שהטיל גזרות קשות על היישוב היהודי בחברון, כדי לרצות את הערבים.
• בשנת תש"ב נרצח על קידוש ה' הרה"ק רבי שלמה חנוך (ב"ר יחזקאל) רבינוביץ, האדמו"ר מראדומסק, הי"ד. יחד עמו נרצח גם חתנו הרה"ק רבי משה דוד רבינוביץ מוורשה הי"ד.
במשך 31 שנים הנהיג רבי שלמה חנוך מראדומסק את קהילתו. נתברך בנכסים רבים, וניצל את עושרו המופלג להרבות תורה ולהפיץ את אור החסידות. הקים רשת של 36 ישיבות ברחבי פולין, שנקראו 'כתר תורה'. בנו יחידו נפטר עליו בהיותו כבן ארבע שנים ונטמן בביה"ח בעיר ססנוביץ. בתו היחידה היתה נשואה לרבי דוד משה רבינוביץ שהיה ראש ישיבות ראדומסק.
בשנות הזעם ביקשו חסידיו של רבי שלמה חנוך להבריח אותו לאיטליה ובכך למלט אותו מידי הנאצים ששמו להם למטרה לרצוח בראש ובראשונה את הרבנים והדאמו"רים, אך רבי שלמה חנוך סירב לרעיון ואמר "רצוני להיות עם כל היהודים". הגרמנים ימ"ש תפסו אותו והתעללו בו, ולאחר מכן שחררו אותו. הוא נמלט לוורשה שם התגורר בדירת מסתור, עד שאותר על ידי הנאצים ימ"ש שבאו לקחת אותו ואת בני משפחתו למחנות העבודה וההשמדה. רבי שלמה חנוך התנגד להם ואמר כי רצונו למות בביתו ולא באשפתות השדה. לא איחרו הרשעים לעשות כדבריו וירו בו למוות בפתח ביתו, כשמיד אחריו הם יורים למוות גם בבתו רייזל ובחתנו רבי דוד משה.
רבי שלמה חנוך נטמן בבית החיים היהודי בוורשה, שם הוקם אוהל קטן על קברו. עם הירצחו נפסקה שושלת האדמו"רות לבית ראדומסק. וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'.
יום שלישי | י"ט באב
• בשנת תצ"ב נסתלק לשמי רום הגאון רבי יעקב בן מכיר כולי זצ"ל, מגאוני קושטא ובעמח"ס 'ילקוט מעם לועז'.
רבי יעקב כולי נולד בירושלים עיה"ק, ומינקותו התחנך על ברכי התורה והיראה, כשאביו מחנכו לפרישות יתירה. היה חכם ובקי בכל מקצועות התורה. את ספרו 'מעם לועז' חיבר בשפת הלאדינו, לטובת יהודי ארצות המזרח שאינם בקיאים בלשון הקודש, ובעיקר עבור נשים וילדים. הספר בעל סגנון ייחודי, משלב הלכה, אגדה ומוסר בלשון קלה ונעימה, והפך נפוץ מאוד בקרב עדות המזרח.
רבי יעקב לא זכה להשלים את חיבורו, והדפיס רק את ספרו על ספר בראשית. הותיר אחריו גם את הביאור על חומש שמות, עד פרשת תרומה, ולאחר פטירתו המשיכו חכמי עדות המזרח את חיבורו והדפיסו את חלקיהם תחת אותו השם. בשנת תשכ"ז הדפיס רבי שמואל קרויזר מירושלים את הספק בפעם הראשונה בלשון הקודש, ואף השלים את החיבור על רוב ספרי התנ"ך שעד אז לא נכתב החיבור עליהם.
החיד"א כתב בספרו 'שם הגדולים' בשבחו של רבי יעקב כולי בהאי לישנא: "והכרתי תוקף פעולת צדיק מהר"י כולי ז"ל הפלא ופלא, כי היה סופר מהיר ובקי בש"ס ובפוסקים ומפרשים, וכנראה בספר "מעם לועז" אשר חיבר לזכות את הרבים, אשריו ואשרי חלקו".
• בשנת תשי"ד נפטר הרה"ק רבי שמעון שלום (ב"ר מנחם) קאליש זצוק"ל, אדמו"ר מאמשינוב.
רבי שמעון שלום היה בנו הצעיר של אביו רבי מנחם מאמשינוב, בנו של הרה"ק רבי יצחק מוורקא. ייסד את חצר הקודש אמשינוב בעיירת הנופש אוטבוצק, ואלפים רבים נהרו אחריו. בהמשך עלה לארה"ק והתיישב בה למשך שנה אחת, אך מאוחר יותר שב לפולין.
בשנות הזעם הצליח רבי שמעון שלום להימלט לקובנה שבליטא, ומשם ברכבת לשנחאי. כשניסו הנאצים ימ"ש ללחוץ על היפנים כדי שאלו יסגירו לידיהם את היהודים בשנחאי, הוזמנו כמה מראשי הקהילה היהודית לרשויות, כדי להסביר את עמדתם. במהלך הפגישה שאלו הבכירים היפניים מהיכן נובעת שנאתם הגדולה של הגרמנים ליהודים, ורבי שמעון שלום השיב שהנשאה ליהודים נובעת בשל היותם ממוצא אסייאתי (כמו היפנים), ואף הוכיח זאת ממאמר שהתפרסם בעיתון נאצי מספר שנים קודם לכן, בו הותקף קצין בצבא גרמניה בחירפות על כך שהעז לשאת אשה יפנית, ולפגום בטוהר של 'גזע הארי'. היפנים קיבלו את דבריו והחליטו שלא להסגיר את יהודי שנחאי להשמדה בידי הנאצים ימ"ש.
רבי שמעון שלום היגר לארה"ב וייסד קהילה בבורו פארק. תכנן לעלות לארה"ק, אך לא עלתה בידו ונסתלק לבית עולמו לפני שהיה סיפק בידו לעשות זאת. נטמן בארה"ב על תנאי, וכעבור מספר חודשים הועלו עצמותיו לארה"ק ונטמן בביה"ח בטבריה.
יום רביעי | כ' באב
• בשנת תקל"ו נפטר הגאון רבי יוסף (ב"ר מנחם) שטיינהרט זצ"ל, רב העיר פורדא ומגדולי פוסקי ההלכה בדורו. היה מרבותיו המובהקים של המהר"ם בנט זצ"ל.
רבי יוסף היה מגדולי הפוסקים בדורו, והיה בקי בכל חדרי התורה. כיהן ברבנות במספר ערים ועיירות בהן: ריקסהיים, שוואבך ורפלדסווילר. כמו"כ כיהן כרב הראשי של מדינת אלזאס העליונה שבירתה שטרסבורג, ולאחר מכן היה רבה של מדינת אלזאס התחתונה בעיר נידרהיים. כהונתו האחרונה היתה בעיירה פירט, ושם מנוחתו כבוד בבית העלמין היהודי הישן. היה מרבותיו המובהקים של המהר"ם בנט זצ"ל.
• בשנת תרכ"ה הסתלק הרה"ק אליעזר ברנדווין מאזיפולע זצ"ל בהרה"ק יהודה צבי זצ"ל מסטרעטין שהיה תלמידו וממשיך דרכו של הרה"ק רבי אורי, השרך מסטרעליסק זצוק"ל.
יום חמישי | כ"א באב
• בשנת תע"ח נפטר הגאון האדיר רבי חיים (ב"ר יוסף דב) הלוי סולובייצ'יק זצ"ל, הגר"ח מבבריסק.
רבינו הגר"ח נולד לאביו הגדול בעיירה ולוז'ין. בהיותו נער כבן 12 כבר היה משתתף בשיעוריו של רבי מנדל מסלוצק והיה מתפלפל עמו בדברי הגמרא ובהלכה. בהגיעו לפרקו נשא לאשה את נכדתו של הנצי"ב מוולוז'ין, ובהיותו כבן 27 התמנה לראשות ישיבת וולוז'ין, כמשנה לסבו הנצי"ב. כשנסגרה הישיבה לאחר שגזרו השלטונות גזירה שחייבה את הישיבה ללמד את תלמידיה לימודי חול, הפך רבי חיים לרב העיר וולוז'ין, ובמסגרת זו עסק רבות בצרכי הציבור, וביתו היה פתוח לרווחה לחלקאים ונדכאים מכל קצוות הארץ. לאחר הסתלקותו נטמן בבית החיים בוורשה, לצד סבו הגדול הנצי"ב זיע"א.
שיטת הלימוד המיוחדת של רבינו היתה לשם דבר, ורבים ממרביצי התורה בדור שלאחריו ובדורות הבאים התמקדו בלימוד על פי דרכו. גם כיום נהוג ברוב עולם הישיבות ללמוד על פי דרכו של רבינו זצוק"ל.
• בשנת תשי"ז הסתלק לשמי רום הרה"ק רבי אהרן (ב"ר יששכר דב) רוקח זיע"א, האדמו"ר מבעלזא.
רבינו זיע"א נולד בעיירה בלעזא לאביו הגדול, האדמו"ר השלישי לבית בעלזא (המכונה בפי חסידי בעלזא 'דער פריעדיק רב' – הרבי הקודם), ולאמו הרבנית בתיה רוחמה, נכדת הרה"ק רבי אהרן מטשערנאביל ולמעלה בקודש. בהיותו ילד רך בשנים נפטרה עליו אמו ומיני אז גדל על ברכי סבו הגדול רבי יהושע מבעלזא ('דער מיטעלער רב' – האדמו"ר האמצעי) זיע"א. בהיותו כבן 14, לאחר שבא בברית האירוסין, נסתלק סבו הגדול ואביו הק' הפך לרבם של חסידי בעלזא.
מגיל צעיר נודע בקדושתו ופרישותו, ובהיותו כבן 47 שנים הוכתר לאדמו"רות, עם הסתלקות אביו הק'.
בשנות הזעם גורש לגטו בוכניה, ולאחר מכן חולץ משם תמורת שוחד כספי רב ששולם לקצינים הגרמניים ימ"ש. נמלט להונגריה וממנה עלה מאוחר יותר לארה"ק. הרבנית וכל ילדיו של הרבי זיע"א נרצחו עקה"ש, בידי הנאצים ימ"ש, והרבי עלה בגפו לארץ הקודש, כשהוא מלווה באחיו הרבי מבולגריי, הרה"ק רבי מרדכי זיע"א.
בארה"ק התיישב רבינו בתל אביב, וקומם מעפר את עדת חסידיו, כשהוא סוחף אליו יהודים חסידיים מכל רחבי הארץ והועלם, ורבים ניאותו לאורו. היה רבם של אדמו"רים רבים, ונודע כבעל מופת קדוש ונשגב.
מוצאי שבת, אור לכ"א אב תשי"ז נסתלק לבית עולמו באופן פתאומי, לאחר שהובהל לבית החולים 'שערי צדק' בירושלים. מנוחתו כבוד בהר המנוחות, וציונו הק' משמש מוקד עלייה לרבים, בכל ימות השנה ובפרט ביום ההילולא.
יום שישי | כ"ב באב
• בשנת נ"ח נעקה"ש הגאון רבי מרדכי בן רבי הלל הי"ד, בעל ה'מרדכי' על הש"ס.
רבינו נרצח יחד עם כל בני משפחתו בידי בני עוולה במסגרת פרעות רינדפלייש שנערכו בקיץ של אותה שנה, כשהגיעו הפורעים לעיר נירנברג בה כיהן בעל המרדכי כמרא דאתרא וכראש הישיבה, טבחו בבני הקהילה ובראשם הרב ובני משפחתו. אל יהי מקום לזעקתם.
• בשנת תקל"ג נסתלק לשמי רום הרה"ק רבי מאיר 'הגדול' (ב"ר יעקב) מפרמישלאן זיע"א.
רבי מאיר הגדול נולד לאביו רבי יעקב תם מפרמישלאן – קולומייא בשנת תס"ג. בתקופה הראשונה לאחר התגלותו של מרנא הבעש"ט הק', דבקה בו נפשו של רבי מאיר הגדול, ומיני אז הלך בדרכיו והפיץ את אור החסידות בכל מקום בו דרכה כף רגלו. לאחר הסתלקות הבעז"ט הק, ייסד רבי מאיר הגדול מפרמישלאן קהילה חסידית בעירו, וביתו הפך מוקד עלייה לרגל ליהודים מכל הגלילות. בניו המשיכו את דרכו ומהם נפוצה תורתו לכל הארץ, ומהם הוקמו ששולות חסידיות רבות לבית נדבורנה – קרעטשניף ועוד.
• צפו במדור מדהים על פרשת השבוע, מיטב הווארטים הסיפורים והמשלים באור הפרשה.
• צפו בזמני כניסת ויציאת השבת ברחבי הארץ.
שבת קודש | כ"ג באב
• בשנת תשמ"ה נסתלק לשמי רום הגאון הגדול רבי יעקב ישראל (ב"ר חיים פרץ) קנייבסקי זצ"ל, 'הסטייפלער'.
מרן הסטייפלער נולד בעיירה הורנסטייפעל הסמוכה לטשערנאביל וממנה נגזר הכינוי המפורסם, לאביו הגאון רבי חיים פרץ זצ"ל, שהיה חסיד טשערנאביל והיה גדול בתורה. בבחרותו למד בישיבת נובהרדוק שגלתה באותה עת לעיירה הומל, בשל מלחמת העולם הראשונה שהתנהלה באותן שנים. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת 'בית יוסף' בביאליסטוק שהיוותה סניף אחד מיני רבים לישיבת נובהרדוק.
בהגיעו לפרקו נשא לאשה את הרבנית מרים בת הגאון רבי מאיר קרליץ זצ"ל, ואחות מרן החזון אי"ש זצ"ל שהיה זה שהציע את השידוך בין הסטייפלער ואחותו הצדקנית. לאחר נישואיו התמנה הסטייפלער לר"מ בישיבת 'בית יוסף' – נובהרדוק בעיירה פינסק.
בשנת תרצ"ד עלה לארה"ק, ומיד עם בואו התמנה כראש ישיבת 'בית יוסף' נובהרדוק שהוקמה זמן קצר קודם לכן בגבעת רוקח בבני ברק (מבנה הישיבה משמש כיום את ישיבת 'בית מתתיהו'). למרות שהיה גיסו של החזון אי"ש ראה בו רבו המובהק. בשנותיו האחרונות של מרן החזון אי"ש אירח אותו הסטייפלער בביתו.
עוד בחייו ידוע היה הסטייפלער כצדיק נשגב, ורבים נושעו מברכותיו. הותיר אחריו ברכה את סדרת ספריו 'קהילות יעקב' על הש"ס, קונטרס 'שערי תבונה', 'שיעורין של תורה' על מידות ומשקלות, 'ברכת פרץ' על התורה ו'חיי עולם' בענייני מוסר והדרכה. לאחר הסתלקותו לוקטו כתביו ומכתביו לקונטרס 'קריינא דאגרתא' שיצא לאור בשלושה כרכים.
לאחר הסתלקותו נטמן מרן הסטייפלער הק' בבית החיים 'שומרי שבת' בבני ברק, לצד גיסו הגדול, מרן החזון אי"ש זצוק"ל.
• שבת זו היא השניה מבין ה'שבע דנחמתא', ומפטירין בה "ותאמר ציון עבזני ה', וה' שכחני", ומסיימין בנחמה כפולה ומכופלה "כי ניחם ה' ציון, ניחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה", במהרה בימינו אמן.