"והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החומריות, אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי" (מסילת ישרים, פרק א')
פעם בכה ילד בבית מרן הגר"נ קרליץ שליט"א על שלא הסכימו לשים לו סוכר בכוס החלב. רבנו התענין לפשר הבכי. כשהסבירו לו את פשר הענין, ניגש אל הילד, פתח עמו בשיחה ואמר לו: "מילא מי שאין לו תאבון, מובן מדוע הוא צריך להמתיק את האוכל, אבל מי שכבר יש לו תאבון – בשביל מה הוא צריך להוסיף עוד טעם?!"
שח אותו ילד, שכבר בגר הרבה מאז: "על אף שעברו שנים רבות מאז, הדברים שנאמרו בחן מיוחד עדין עומדים בזכרוני והשפיעו עלי מאוד".
אחד מתלמידי רבנו בירר בפניו הלכה לגבי ברכה על גביע גלידה – האם יש לברך 'מזונות' על הגביע. נענה רבנו ואמר: "מעולם לא אכלתי גלידה… אבל כמדומה שאלו שאוכלים גלידה אינם מתכוונים לגביע".
(נשיח בחוקך)