"מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" (שמות כ"ה, ב")
סיפר הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל. כיתתי את רגלי בארה"ב כדי להתרים גביר נודע למען צדקה והחזקת תורה. הודיעו לי: "בעל הבית איננו". שאלתי: "מתי יהיה?". אמרו לי: "בעוד כמה שעות". בינתיים היו בידי עוד כמה כתובות, וכעבור מספר שעות שבתי לביתו.
בתשובה לשאלתי אמרו לי: "בעל הבית התאחר, לא נמצא בבית". שאלתי: מתי יהיה? משכו בכתפיהם. "לא יודעים". מצאתי תא טלפון סמוך וטלפנתי לביתו… אמרתי: יש לי הודעה קצרה עבורו. והנה הפלא ופלא, הוא בבית. קולו נשמע: "הלו?"…
אמרתי: על פי דין, חייב אני לבקש מכם מחילה. אנא סילחו לי. תמה בעל הבית: "מחילה?! על מה עלי למחול?"
הסברתי: כשהבנתי שאמרתם לבני הבית להודיע לי שאינכם בבית, חשדתי אתכם בדבר שקר, עכשיו הבנתי שחשדתי בכשרים. כי בעל הבית באמת אינו בבית. לא אתם בעל הבית, לא אתם הקובעים והמחליטים. לדאבון הלב, אתם מאלו שהם ברשות לבם (ב"ר לד י), והיצר הרע הוא הבעלים האמתיים. והריני מבקש מחילה שחשדתיכם בשקר…
(והגדת)