אל מצוות הישיבה בסוכה הכינו וזימנו את עצמם מאורי ישראל, גאוניה וקדושיה בכל הדורות, בהכנה רבתית למען יוכלו לקבל את קדושתה ושגב השפעותיה.
אלו צדיקי ישראל, מרוב אהבתם את הסוכה הקדושה, כמעט ולא יצאו מתוכה במשך כל ימות החג. הגה"ק רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים זי"ע, בעל ה"אדרת", אמר, שמי שמתפלל בחג הסוכות בסוכתו ביחידות אין לו עליו תרעומת, כי לפעמים יש ועל ידי שאדם כל כך מתגעגע לסוכה, אינו רוצה לצאת ממנה, ומעדיף להתפלל בסוכתו ביחידות מלצאת לבית המדרש להתפלל במנין… אך הוסיף – "ואבקש שלא ידפיסו דבר זה בספרי, כדי שהעצלן מלכת לבית המדרש לא יתלה את עצמו באילן גדול"…
כל כך המה ליבם לקיים מצות הסוכה בשלימות, ולא נחו ולא שקטו עד שהיו מכוונים ליבם לאביהם שבשמים. מעניין לציין את מה שסיפר הגה"ק גאב"ד טשעבין זי"ע בעל 'דובב מישרים', שדודו שהיה ראב"ד בקהילה קדושה קראקא, היה שכן של דו"ז הגה"ק רבי שמעון סופר זי"ע אב"ד דשם, וראה איך שפעם אחת בליל יו"ט ראשון של חג הסוכות, עמד הגר"ש סופר ממיטתו שבסוכה, נטל ידיו ואכל כזית ואח"כ חזר לישון. למחרת שאלו הראב"ד לפשר קימתו באמצע הלילה ולאכול, והשיב הגר"ש סופר כי לא היה יכול לישון, כי חשש פן בשעת סעודתו לא התכוון בשלימות לאכול לשם מצוות סוכה, וחשש זה הטריד את שנתו, על כן קם באמצע הלילה ואכל כזית פת לשם מצוות סוכה…
"תשבו כעין תדורו"
מסופר אודות הגה"ק בעל 'דברי חיים' מצאנז זי"ע, שכל שבעת ימי חג הסוכות לא יצא כמעט מן הסוכה. גם כשירד גשם מטריד, היה קופץ ורוקד בסוכה בהתלהבות עצומה. היה ישן כידוע בסוכה כל ימי החג, גם כשירד גשם שוטף, והכרים והכסתות נרטבו וגם כותנתו שעל גופו, והיה עד כדי סכנת נפשות ולא יצא מן הסוכה, כי היה אומר: "רוצה אני להשרף על אהבת השי"ת, אהיה אנכי הדיוט ולא אצא מן הסוכה, כי זהו דין מפורש שהעושה כן נקרא הדיוט"…
פעם בלילה הראשון של חג הסוכות, עמד הרה"צ רבי מיכל זצ"ל מתלמידי מרן הרה"ק רבי מרדכי מלעכוויטש זי"ע, ולא היה יכול להיכנס לתוך הסוכה. עמד אצל הפתח ואמר על עצמו, איך יהודי גס ומגושם כמוני ייכנס לסוכה הקדושה, כאשר כל הדפנות וכל עשבי הסכך הם שמותיו הקדושים יתברך? עד שאמר לו חברו אחד מתלמידי הרה"ק מלעכוויטש: "הרי סוכה בלי יהודי היא לא שווה כלום, מתי נעשים השמות קדושים, רק כאשר יהודי נכנס בתוכה, אז תכנס במהרה ותעשה את השמות הקדושים!"…
דבוק ביותר בהתקשרות איתנה היה הרה"ק רבי משולם פייש מטאהש להרה"ק רבי דוד מדינוב זי"ע, כאשר היה נוסע בקביעות לסוכות. כבר אז ממתין הרבי ר' דוד לבואו בהארת פנים, שיעשה הסכך עמו. שנה אחת אחר סוכות, פנה אליו רבו ואמר: "בנית סוכה?" נענה ונם לו: "הרי איני בבית ומדוע אצטרך לבנות סוכה?", אמר לו רבי דודל זי"ע: "א איד דארף בויען א סוכה!" [יהודי צריך לבנות סוכה].
כמובן שבשנה אחרת בנה סוכה, ולאחמ"כ יצא מביתו לדינוב. בתחילת הדרך התחילו לנשוב רוחות וסערות שלגים שלא יכול להמשיך להגיע לדינוב לסוכות. או אז עלתה בדעתו כי רוח ה' דיבר מפה קדשו של רבו, שיהודי צריך לבנות סוכה וחזר לביתו ושהה בסוכתו.
הסב"ק מראדושיץ זי"ע טרם היותו לרבי, היה חי בעוני ודחקות נוראים מאוד. שנה אחת אירע שנאלץ להתענות כמה ימים בעשי"ת עקב הדוחק הנורא ,באין לו לחם לאכול פשוטו כמשמעו, ואף לאחר יום הכיפורים, לא היה לו כי אם לחם צר ומים לחץ.
בערב חג הסוכות, ידע נאמנה כי ביתו ריקם מכל ,ואין לו לצורכי החג אף פרוטה לפורטה, ובליל יו"ט לאחר התפילה נותר בביהמ"ד כי ידע שאין כל בבית. אך מאוחר בלילה בשובו לביתו, גילה כי שולחנו ערוך בכל טוב ,בשר ודגים וכל מטעמים, כי בערב יו"ט נטלה אשתו איזה תכשיט ומכרה אותו וקנתה בו כל טוב.
בראותו זאת, מה שמח גם יגל לבו , וקידש על היין ובא לאכול. ויען היה רעב ביותר כי זה שבועיים ימים שלא אכל כראוי, אכל הכל בחשק ובתיאבון רב. באמצע האכילה קפץ ממקומו וצעק: "בער'ל, הרי אינך יושב בתוך הסוכה אלא בתוך הקערה!", ופסק מיד מלאכול.
בדבר חשיבות המצוה הגדולה של ישיבת הסוכה, כאן המקום לצטט את שיחת הקודש של הני תרי צדיקים שהסבו את שיחתם במעלת קדושת המצוה. על הגאון רבי מאיר אריק זי"ע והרה"ק מקלושיץ זי"ע היו ידידי אמת רבות בשנים. מסופר, כי פעם בחג הסוכות בהיוועדם יחדיו, שאל הגאון רבי מאיר אריק את הרה"ק מקלושיץ זי"ע, על מאמר זקנו הרה"ק מרופשיץ זי"ע שגדולה מצוות סוכה אשר נכנסים בתוכה אף עם המנעלים, והקשה :הרי גם במצוות עליה לרגל עולים להיראות פני ה' בכל הגוף כולו.
השיבו הרה"ק מקלושיץ: "אדרבה, משם ראיה. אף במצוות עליה לרגל אשר באים אל תוכה עם כל הגוף, הרי היא מתקיימת בהר הבית, מקום שאסור להיכנס בו במנעלים. ומצוות סוכה גדולה הימנה, לפי שלתוך הסוכה נכנסים אף במנעלים"…
וסוכה תהיה למחסה…
על מעלת הסוכה שמשמרת את האדם מכל רע, ולהינצל מכל מרעין בישין, מסופר על הגה"ק רבי יעקב יחזקיהו גרינוואלד זי"ע מפאפא בעל "ויגד יעקב", כי בזמן שצוררי ישראל נשאו ראש, ואימתם היתה מוטלת על היהודים, התפרצה כנופיית ערלים בלילה הראשון של חג הסוכות, אל סוכת בעל "ויגד יעקב" זי"ע, וביקשו להשתולל שמה ולפרוע פרעות כדרכם. ויהי כאשר פתחו את דלת הסוכה להיכנס פנימה, ראו פתאום אור גדול שלא היו מסוגלים לסובלו [כך סיפרו הערלים אח"כ לעמיתיהם] ונבהלו מאד, עד כי נתבלבלו עשתונותיהם ומיהרו לברוח מן הסוכה ולהימלט על נפשם – ויהי לפלא…
מסופר על יהודי ישיש שהיה בעצמו הויז-בחור של הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב זי"ע, וסיפר שלפני חג הסוכות ציוה עליו הרה"ק מטשורטקוב להניח הרבה מאוד סכך על הסוכה במקום שהוא יושב, והסביר לו כי ברוז'ין אוהבים הרבה מאוד סכך. הוא עשה כמצווה, והניח הרבה סכך מעל מקומו של הרה"ק מטשורטקוב. בעת אשר ישב הרה"ק מטשורטקוב בסוכה, ירד בחוץ גשם זלעפות, ורק במקומו של הרה"ק מטשורטקוב לא ירד גשם… מיד אחרי שגמר הרה"ק מטשורטקוב את סעודת יום טוב ויצא מן הסוכה, קרס כל הסכך מעל מקומו וירד כל הגשם שהצטבר שם…
בצילא דמהימנותא
עובדה מעניינת אירע אצל הרה"ק מפשיסחא זי"ע בצעירותו, כשהיה עוד סמוך על שולחן חותנו הנגיד רבי משה אוהר ווערגיר ז"ל. והנה בא עת חג הסוכות, בהיכנס הרה"ק אל הסוכה, התחיל מנשק מחיצות הסוכה והרצפה, וערך כמה וכמה ריקודין ומחולות בסוכה בלהבת אש מגודל ההתלהבות במצוות סוכה.
באותם הימים טרם נודע כי הרה"ק מפשיסחא נמנה על עדת החסידים, ויהי כראות הכל את השמחה והריקודים וההתלהבות ,עד שהוא כמשתגע ח"ו מעוצם קדושת המצוה, או אז נודע כי חסיד הוא.
בנהירו דאנפין תוך יראה עילאה ישבו צדיקי-ישראל רועי שבטי ישורון בסוכתם, ולא הסיחו דעתם ולו לרגע מלעשות רצון קונם. נשמע באוזני מפי זקן וישיש, שהיה תלמידו של בעל חתם סופר זצ"ל, שפעם היה אצל הרה"ק משינאווא זיע"א באחד מלילי חג הסוכות.
באמצע הסעודה, כשכל הקהל מרומם ונעלה ושרויים בשמחה יתירה ובטוב לבב, החלו לשורר "שיר המעלות", כשהרה"ק משינאווא תפוס שרעפים ומתעטף בסילודין. ארשת רצינות עלתה על פני הנוכחים עד שהושלך הס מוחלט, כשכולם מביטים נוכח פני רבם הקדוש הנמצא במדרגה נעלה, שלא בעלמא הדין.
לפתע נשמעו קול דפיקות וחיכוך. כולם הסבו ראשם אנה ואנה לראות במה מדובר, אך התברר שאין זה אלא קול רעידותיו של גידי הרה"ק משינאווא… גידיו רעדו והתחככו מפחד ה'- כך העיד נאמנה הגה"ק בעל החתם סופר זצוק"ל.