"את שבתותי תשמרו" (ויקרא כ"ו ב')
הגר"ח ברים זצוק"ל היה אומר שהוא הכיר יהודי בעיה"ק ירושלים שהיה מתפלל ומתחנן אל ה', רבש"ע נתת לי חלות ללחם משנה, יין לקידוש והבדלה, ושאר צרכי שבת, אנא ה', הב לי 'שבת' ליום השבת, כלומר שלא אסתפק באכילת חלות ושתיית יין, אלא ארגיש את עצם נעימות וקדושת יום השבת.
והזכיר את פירושו של הרה"ק רמ"ל מסאסוב זי"ע (הובא ב'אור ישרים' חלק 'אשל אברהם' הערה מד) בפסוק 'וקראת לשבת עונג' (ישעי' נח) משל למי שהכין סעודה גדולה לכבודו של אורח חשוב ורם המעלה, ולא חסך מהונו – הזמין את המנגנים הטובים בעולם, ואף את ה'בדחנים' ומשרתים כראוי וכיאות לאורח חשוב כזה, ולבסוף… שכח ולא קרא כלל לאורח אלא יישב עצמו לענג בדשן גופו, היש לך חוכא ואיטלולא גדולה מזה. וכיו"ב הוא מי שמכין כל צרכי שבת, ברבורים שליו ודגים, מעדנים וממתקים לכבודה של השבת קודש, ולמעשה הינו יושב ומתענג בהם ואינו זוכר כלל לקרוא לשבת בעצמה, כלומר שהוא מתענג בתענוגי הגוף ואינו זוכר כי כל זה עבור 'שבת' נעשה…
אכן, ה'קורא' לשבת עצמה יזכה לברכת (שבת קיח.) 'כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מיצרים', וכפירושו של ה'חתם סופר' (ד"ה ונתת), וז"ל. שע"י השבת זוכה שיהיו כל ימי השבוע אצלו קודש מבלי הפסק. וזהו אומרו 'ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד' (כד ח), ועוד יהיה ברית עולם שכל העולם יזון בזכות שומרי שבת, עכ"ל.
- צדיקים ביארו (וכן הוא ב'אור גדלי' שקלים) שלא נתן הקב"ה את המתנה טובה מבית גנזיו לבני ישראל, אלא, בכל שבת מכניסם הקב"ה אל תוככי בית גנזיו ושם הינם שוהים כל היום…
- ביותר תתרומם נפש האדם בלימוד התורה הקדושה המטהרת את האדם. ידועים דבריו של הגה"ק ה'בן איש חי' זי"ע שמוצא אדם שכר ועילוי בשעה אחת של לימוד התורה ביום השב"ק, כאותה שהרי הוא משיג באלף שעות לימוד התורה בימות החול.
הגה"ק ה'חזון איש' זי"ע הפליג ואמר, שאם היה גוי יודע ומרגיש הטעם שיש לאדם הלומד דף גמרא קודם התפלה בשב"ק היה בא להתגייר לחסות תחת כנפי השכינה, ולדידן שאנו מודים להקב"ה בכל יום 'שלא עשני גוי', הודו לה' שאנו בני אברהם ויצחק ויעקב, ואיננו צריכים להתגייר ממדרגת גוי לישראל, מכל מקום עלינו להתגייר בענין זה, ולקבוע זמן ללמוד תורה בשבת קודש בהשכמה כל חד לפום דרגה דיליה, ותהא מתוקה בפינו מדבש ונפת צופים.
- מהר והבא עלינו ברכה ושלום – סגולות וישועות התלויות בתוספת שבת
גדול כוחה של מצווה זו לבטל גזירות קשות מישראל ועוד, שעל מצווה רבה זו מקבל האדם את שכרו משלם בעולם הזה, כי כל מצוה שהאדם מוסיף יתר על מה שמחויב מן הדין מקבל הוא עליה שכר מיד בזה העולם כידוע (ייטב פנים שם). כעי"ז איתא ב'בן יהוידע' על דברי הגמרא (שבת קיח.) 'כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים' דקאי על המוסיף מחול על הקודש, ושכרו 'מידה כנגד מידה' – כמו שמעיקרא יש 'גבול' ליום שבת בבואו ובצאתו – מתי היא 'כניסת השבת' ולמתי הוא 'צאת השבת', ובא זה והוסיף להרחיב ולקיים את השבת מבלי לתת גבול ליום השבת, לכן אף שכרו יהיה כ'נחלה בלי מצרים'.
- מצינו סגולת המצווה לבני חיי ומזוני. בני – כפי שהבטיח האר"י הקדוש זי"ע (ספר סגולות ישראל ערך בנים בשם ספר משפט צדק) שהרוצה לזכות בבנים יזהר ויזהיר אחרים על 'תוספת שבת' הן בערב שב"ק והן במוצאי מנוחה ויזכה לזרע של קיימא. חיי – כתב ה'פרי מגדים' (סוף סי' רנו) 'המוסיף מחול על הקודש מוסיפין לו חיים'.
(באר הפרשה)