רבי שמואל רוזנברג סיפר, כי באחד הימים נכנס אל מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א והראה לו את הספר 'חמודי דניאל' על הלכות מילה. ספר זה חובר על ידי רבי דניאל מהורודנא על יורה דעה. מרבית כתביו של רבי דניאל אבדו בשרפה גדולה, ומן הבודדים שנותרו לפליטה הוציאו ספרים אחדים, אחד מן הספרים הללו עוסק בהלכות מילה.
משראה רבי חיים את הספר אמר: "אינני מכיר את הספר הזה".
"אם כן, אביא אותו לרב", הגיב מיד רבי שמואל. אולם רבי חיים סירב: "שונא מתנות יחיה".
"אבל אני רוצה להביאו לרב", ניסה שוב רבי שמואל. רבי חיים שוב סרב, אין הוא רוצה ליהנות ממתנות. "מתנות כבר קיבלתי לבר מצוה", אמר, "כמה עולה הספר הזה?"
"עשרים ושנים שקלים", השיב רבי שמואל בלית ברירה. רבי חיים צעד לארון, הוציא קופסא ושלף מתוכה שטר בן עשרים שקלים ועוד שתי מטבעות של עשרה שקלים כל אחת מהן, והגיש לו.
"יש כאן יותר מדי", הסב רבי שמואל את תשומת לבו. "למה?" שאל רבי חיים, "אמרת לי עשרים ושניים שקלים?"
"וכאן יש לי ארבעים" – השיב רבי שמואל. "כמה יש?" שאל שוב רבי חיים, ולאחר שהות הוסיף: "קח לך כמה שאתה צריך ותחזיר לי את היתר".
רק כעת הבין רבי שמואל שרבי חיים אינו מכיר את המטבעות… לאחר מעשה, ניגש אל בנו של רבי חיים ושאלו האם נכון שאביו אינו מכיר צורת מטבע. "אכן", השיב לו, "שמתי לב לכך כבר כמה פעמים. את צורת השטרות הוא מכיר, אולם צורת מטבעות אין הוא יודע"…
(דברי שיח מתוך 'ומתוק האור')