כי הבדיל אלוקי ישראל אתכם ט"ז ט
במסגרת חיפושיי אחרי חומר מעניין ומחזק, הגיעו לידי 2 סיפורים; האחד סיפור של מסירות נפש ליהדות, והשני על מי שגילו את האור ביהדות.
מצאתי מכתב שנשלח לעלון 'מאורות הדף היומי', והנה הוא לפניכם ככתבו וכלשונו:
לכבוד עלון מאורות הדף היומי, שלום רב.
התרגשתי ביותר לקרוא בגיליונכם את סיפורו של היהודי אשר שמר את שבתות ומועדי ישראל בקוטב הצפוני, תוך כדי הכנת לוח שנה.
בקשר לכך רציתי לספר לכם, כי לפני עשרות שנים חי בירושלים איש צדיק ותלמיד חכם מופלג בשם רבי אברהם אליהו מייזלס זצ"ל.
רבי אברהם אליהו או כמו שנקרא ר' אלה, חי באירופה לפני מלחמת העולם הראשונה, ולאחריה מצא עצמו בידי הקומוניסטים. בצדקותו הרבה ובקנאותו הגדולה לשם ה' הוא לא חת מפניהם כלל והמשיך להרביץ תורה תחת הגזירות והשמד, והקים במינסק ישיבה ששמה היה "ישיבת מסירות נפש".
תקצר העט מלתאר את התלאות שעבר בשנים אלו, רק נזכיר שהתבטא ואמר שמניסיונו, כאשר מסר נפשו ללמוד וללמד – לא עשו לו דבר, ואילו כשהיה חשש לסכנה גדולה והורה היתר לעצמו לחדול מכך – או אז נתפס והואשם בלימוד תורה…
רבי אברהם אליהו חיבר ספר "בן אברהם" והיה מראשי הקנאים בירושלים. הוא היה בליטא, במיר, ואחר כך הרוסים כבשו את המקום והוא הוגלה לסיביר ומסר את נפשו על קיום התורה והמצוות. בהיותו בסיביר לא ראה צורת אות במשך עשר שנים, עד שחזר למוסקווה, וכאשר ראה משניות פרץ בבכי. אחר כך הגיע לארץ והיה מראשי נטורי קרתא. מעולם לא שח רבי אברהם פרט ודבר מן הקורות אותו באותם הימים, לבד מאשר את המעשה הבא:
בעת שהותו בסיביר הקפיד רבי אברהם על קלה כחמורה בכל דרך, ובנפשו גמר אומר כי לא יחלל את השבת ויהי מה. בפסח לא אכל חמץ, ביום הכיפורים לא הכניס מאכל ומשקה לפיו, ומסר את נפשו על קיום התורה והמצוות. לוח שנה לא היה עמו, והוא חישב בראשו המופלג את סדרי לוח השנה.
היה זה בליל י"ד בניסן. רבי אברהם ערך בדיקת חמץ כדת וכדין בחדרו הצר, הותיר פרוסת חמץ ומחצה כדי מאכלו ללילה ולבוקר בטרם זמן שריפת חמץ, ולאחר אמירת "כל חמירא" בהתרגשות הוא נערך לארוחת ערב, אם אפשר לקרוא כך לפרוסת לחם ולירק קמל… בעודו נוטל את ידיו בדקדוק דפק פקיד על דלתו והודיעו כי עליו להבהיל את עצמו אל משרד המחנה. הגיעה חבילה עבורו.
במשרד עמד הממונה הראשי כולו אומר כבוד, ומשנוכח ברבי אברהם, החל נובר בחבילה כדי לבדוק אם אין בה פריטים העלולים לסכן את השלטון. כעבור דקה לפתו אצבעותיו פנקס.
הוא שלה אותו מן הקופסה הניחו בחבטה על שולחנו: מה זה? כאשר ענה רבי אברהם כי מדובר בלוח שנה, קצף הממונה ורגז על המשלוח המוזר, כאילו אינך יודע איזה יום היום, והחרים את לוח השנה.
רבי אברהם החוויר כסיד, והחל למלל מילות שבח והודאה לקב"ה, על שהצילו מן הגרוע מכל. כאשר הפקיד חבט את לוח השנה על שולחנו, הוא נפתח בדיוק בחודש ניסן, ורבי אברהם גילה לחרדתו, כי היום, לא ליל י"ד ניסן, אלא ליל ט"ו בניסן! והוא עמד לאכול פרוסת לחם. ר' אברהם כבר לא נתן דעתו על שאר תכולת החבילה, משמים שמרו רגליו! רגע קט לפני שהכניס חמץ לפיו – מנעו זאת ממנו!
"הרבה ניסים ראיתי באותן שנים", סיפר אחר כך, אולם מנס כזה אי אפשי להסיח את דעתי! הבא ליטהר – המוסר נפשו עבור קיום מצוות – מסייעים בידו!".
הדברים אמורים גם כלפי לומדי הדף היומי, ה"קורעים" מסדר יומם עבור לימוד הגמרא ומתאמצים לכבוד בורא העולם נותן התורה, שהקב"ה מסייע בעדם להתגבר ולהמשיך בקביעות העיתים לתורה שקיבלו על עצמם.
בברכה
ד. ג.
מתוך עלון 'מאורות הדף היומי'
ועתה לסיפור חייו של פרופסור דורון אורבך, אחד מגדולי המומחים בעולם בתחום האלקטרוכימיה. שאלו אותו את השאלה המתבקשת: מה גרם לך לחזור בתשובה?
פרופסור דורון אורבך (67) הוא כימאי ישראלי בעל שם עולמי בתחום האלקטרוכימיה, ומשמש כראש המחלקה לאלקטרוכימיה באוניברסיטת בר אילן. הוא פרסם למעלה מ-600 פרסומים מדעיים, בכתבי עת מובילים בתחומי כימיה פיזיקלית, אלקטרוכימיה ומדע החומרים, ונחשב מן המדענים המצוטטים ביותר בישראל. במהלך שנה אחת צוטטו עבודותיו כ-7,000 פעמים.
פרופסור אורבך נולד בבית עם חינוך מסורתי, גדל ברמת גן. מה גורם לבוגר יחידות קרביות, מלח ארץ, בעל קריירה חזקה באקדמיה, לשנות במהפך את אורח חייו? ליקטנו עבורכם ציטוטים מעוררי השראה מראיונות שהעניק בעבר לכלי תקשורת שונים ול'הידברות'.
פרופסור אורבך נשוי לשרה, הם מתגוררים בבני ברק, הורים לשבעה ילדים וסבים לעשרות נכדים.
"היו לי חיים טובים כחילוני. הגעתי ליהדות דרך השכל אחרי שהתחלתי ללמוד כימיה", אומר פרופסור אורבך. "נפל לי האסימון כשהבנתי שהכימיה של החיים כל כך גאונית, שקשה לחשוב שנוצרה במקרה".
לימודי הכימיה היו אלו שהוכחו לו מעל לכל ספק את קיומו של הבורא. "מי שמכיר את הכימיה של החיים אמור לדעת שמאחוריהם עומד מתכנן סופר-אינטליגנטי", פורס אורבך את הדרך בה גילה את בורא עולם. "הפיזיקה המודרנית, תורת הקוונטים והרפואה – תחומים שבהם נראה שכביכול המדע סותר את האמונה באלוקים – זה דיס-אינפורמציה. המהנדסים הכי מוצלחים בעולם מנסים לחקות את הגאונות הזאת, בהצלחה מוגבלת מאוד. אני עובד עם חברה בגרמניה בשם BASF, שיש לה מפעל בגודל של רמת גן, אבל כל מי שלמד הנדסה כימית אמור לדעת, שכל עלה דשא שאנחנו דורכים עליו עשר פעמים ביום, שם בכיס את כל BASF הגדולה – כל עלה של צמח לוקח את המיליגרמים שהוא צריך של מים, חמצן וחנקן ומייצר אלפי סוגי חומרים, בלי זיהום אוויר ובלי הררי פסולת. לעולם החי והצומח יש יכולות כימיות אדירות. יש לנו פרופסורים מצוינים לביוכימיה, שמפצחים את תעלומות החיים, ומשום מה לא מתפעלים וחושבים שתופעת החיים היא מקרית. למי שעוסק במדע אין בהכרח תמונה אינטגרלית.
"במדע המודרני אנחנו נדרשים לחקור לעומק. המחקר המדעי משול במקרים רבים למהלך של ראפטינג בקניון. אנו, המדענים, נאלצים במקרים רבים להתחפר כדי לעבוד ביסודיות רבה, וזה גורם לכך שאין לכל המדענים בהכרח תפישה אינטגרלית. לעניות דעתי, העיסוק האינטנסיבי במדע ובחיבור ליהדות מאפשרים מבט אינטגרלי ונכון על המציאות".
בתקופת היותו סטודנט, עבד אורבך כמדריך תיירים, ולשם כך למד על ההיסטוריה של עם ישראל. "במערכות הלימוד החילוניות, לפחות בתקופתי, תולדות עם ישראל מתוארים כפסיפס מייגע, מערכת בלתי פוסקת של סבל וייסורים כמעט שרירותיים, עינויים וגלות חסרת תכלית, תוחלת ותקווה, ורק הציונות הגואלת האירה סוף סוף בקצה המנהרה, אחריה מגיעה השואה, והמדינה הצעירה מהווה פתרון גואל לעם ישראל החוזר לעצמו, כביכול סוף סוף מחדש ימיו כקדם. באופן זה מתעלמים לגמרי ממה שנאמר בנביאים ובכתובים.
"אך כשלומדים ברצף, בלי המיסוך, הדברים נראים אחרת, רואים בחוש שיש יד מכוונת, מבינים שעם ישראל לא יצא לגלות סתם, תולדות עם ישראל מקופלים בתורה. פרשות שלמות מזהירות מראש מפני כל מה שעבר עלינו. רואים שמי ששמר על ישראל זה ה', שמיד עם חורבנה של גלות אחת נמצא מקלט בגלות אחרת. אי אפשר לעצום עיניים ולהגיד שכל מה שעבר עלינו מקרי ושרירותי. הקשר הנפלא בין קהילות יהודיות מרוחקות אלפי קילומטרים, ובלי כל אמצעי תחבורה מינימליים, כמו גם העברת המסורת מדור לדור, כל אלו אומרים דרשני, והיה ברור לי לחלוטין שאין מקרה בעולם והכל מכוון מלמעלה", מתרגש פרופסור אורבך. "עובדות אלו השפיעו עלי מאוד ושינו את הלך מחשבתי מקצה לקצה".
"המדע המודרני נותן לנו יכולת מציוינת להתפעל מחוכמת הבריאה", אומר אורבך. "לאדם שחוקר באובייקטיביות יש כלים טובים להתפעל מהקב"ה. אני יכול לעמוד מול כל מדען בעולם ולדון אתו בנושאים האלה על בסיס מדעי".
"היה ברור לי שאי אפשר להבין את העולם בלי להכיר בכוח עליון. הטבע לא יכול לברוא את עצמו, רק ישות עם כושר נפלא ובלתי מוגבל של יכולת יכולה להמציא ולפתח את הדבר הגאוני שקוראים לו 'הכימיה של החיים'. כל תגליות המדע משאירות אותנו מתפעלים ומשתאים, אולם הן אינן מספיקות כדי לחבר אותנו לבורא, עיסוק במדע לבדו יכול להשאיר את המתבונן האובייקטיבי מגיע למסקנה שיש משהו מעבר לטבע ולהסתפק בזה. הגורם החזק האמיתי שיכול להביא אדם להכרה השכלית בהשגחה הפרטית של הבורא ובהכרח לחפש את הקשר איתו, הוא המסרים המופלאים שנושא איתו עם ישראל מדורי דורות.
"לכאורה, כל המדענים היו צריכים לראות מה שאני ראיתי. אז איפה כל המדענים שחוזים במופלאות הטבע? התשובה העיקרית היא חוסר זמן כרוני להתבוננות עמוקה ומחייבת. היום המערכת בנויה בצורה שהמדען נלחץ כל הזמן לעבוד יותר ולהשקיע יותר, ובסופו של דבר נוצר כאן תהליך של צמצום", אומר אורבך.
"בשעות הבוקר אני לומד תורה בישיבת 'נתיבות עולם' בטרם אני נפנה לעבודתי המדעית", מסכם אורבך את דבריו, "אך עם כל החינוך המדעי שלי והסיפוק שיש לי מעבודתי, את ילדיי לא חינכתי לעסוק במדע. מה שעושה מדען, קרי לקדם את הידע האנושי, יכולים לעשות גם הגויים, אבל מה שיהודי יכול לעשות, כלומר: לחזק את הקשר בין האנושות ובין הקדוש ברוך הוא, את זה גויים לא יכולים לעשות, לכן העדפתי לתת לילדיי חינוך תורני. אני שמח וגאה שצאצאיי נמצאים במסלול תורני ומפתחים את החלק שבורא עולם נתן לנו בלבד".
לתגובות [email protected]