"ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חית הארץ"
סיפר כ"ק האדמו"ר רבי ישראל חיים קאהן מ'נחלת אהרן' שליט"א. כידוע היה אביו כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל שוהה למשך תקופות ארוכות בעיה"ק טבריה. פעם התעוררה בעיה שנמצאו קברים בכביש הכניסה לטבריה ליד בית העלמין, והוא פעל אז נמרצות לבניית כביש עם פותח טפח וכו' שיפתור את כל החששות של הכהנים, ולשם כך אף נפגש עם ראש העיר. הוא דיבר איתו ארוכות ואף הביע את רצונו לצאת לגבעה סמוכה לכביש המדובר כדי להסביר ולהדגים לו את פרטי התכנית.
ראש העיריה אמר לרבי שבמקום זה קיים מחנה צבאי וצריכים אישור מיוחד כדי להיכנס בשעריו, ובפרט שיש במקום כלבים עזים ומסוכנים. אולם הרבי ענה לו: "קודם כל תיכנס ברכב לתוך המחנה". כך הוא אכן עשה, וסיפר ראש העיר שמיד לאחר שנכנסו הגיחו למולם חמישה כלבי ענק, אולם הרבי אמר: "אין ממה לפחד, בא ונצא החוצה".
"והנה למרבה הפלא", סיפר, "כאשר יצאנו מהרכב לא נשמע שום קול והגה מהכלבים כל זמן שהותנו במקום. לאחר שהרבי סיים את הסבריו, נכנסנו לרכב כאשר הכלבים מלווים אותנו החוצה בלי שיפתחו קולם".
עוד סיפר, שכאשר הלך באחד הערבים עם אחד מבניו לטיול לצורך בריאותו, במהלך הדרך כשהיה שקוע במחשבותיו ושרעפיו הבחין אותו בן בכלב ענק שמגיח לעברם, והתחיל להזדעזע ביותר. אולם הרבי שהיה שקוע במחשבותיו לא שם ליבו לכך. וכשפקח את עיניו אמר לבנו: "מה עשית, הלא מיום עומדי על דעתי לא פחדתי אף פעם מבעלי חיים. ידעתי שהרבונו של עולם השוכן במרומים שומר ומגן בעדנו" (בשיחה להרב י' הלר המבשר תורני מקץ תשע"א)
סיפור נוסף באותו ענין סיפר הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל, על מעשה שאירע בווילנא עם הגאון הצדיק רבי אלעזר משה הורביץ זצ"ל אב בית דין דקהילת פינסק. את המעשה הזה, אמר רבי שלום זצ"ל, שמעתי מאדם נאמן שסיפרו לי בשם אחד מהמשפחה שבעצמו היה נוכח אז.
בווילנא הייתה משפחה אחת עשירה מאד בנכסים, והיו בני המשפחה יראי שמים ומופלגים בצדקה. בית מגוריהם עמד בפרבר מחוץ לווילנא רבתי, בית יפה ונאה בתוך יער קטן ומטופח. מפני שהייתה זו משפחה עשירה, היו שרויים תמיד בפחד רב מגזלנים, ולכן רכשו להם כלבי שמירה עזים. בשעות היום היו קשורים בשלשלאות של ברזל למקומם, ואילו בלילות ניתקו אותם מהשלשלאות והיו מסתובבים מסביב לבית, כך שכל אדם זר שהיה מתקרב לשם היו מתנפלים עליו בנביחות חזקות, דבר שהיה מזעיק את אנשי הבית לבדוק מי המתקרב.
ואולם בין הגזלנים נמצאו גם כאלה שידעו להתחכם אף על תחבולה זו, ולא פעם אירע שהיו זורקים מרחוק לכלבים בשר שתובל ברעל, הכלבים היו נופלים במלכודת, אוכלים את הבשר ומתים מיד, ואז היו השודדים יכולים לחדור לבית בשקט ולהשיג את שללם. בגלל זה נאלצו בני הבית לישון כשכלי הנשק צמוד אליהם למיטה, כדי שאם יקרה דבר כזה יוכלו להדוף את המתנכלים בנשקם.
והנה בלילה אחד לאחר חצות מתעוררים בני המשפחה לקול דפיקות בדלת. הם נפחדו ונבהלו בהיותם בטוחים שקרה להם כמקרה הזה, שהרי הכלבים שותקים, ומישהו זר דופק בדלת. האין אלה שודדים שהצליחו במעלליהם להרעיל ולהמית את הכלבים כדי לבצע את זממם?
חיש מהר קפצו כולם ממיטותיהם, נטלו את כלי נשקם בידיהם ופתחו בזעקה: "מי שם?" אבל למרבה תדהמתם שומעים הם בתשובה קול המוכר להם מכבר. "זה אני אלעזר משה הורביץ".
תמהו בני המשפחה, ושני דברים היו להם חסרי פשר: ראשית, הכיצד זה שתקו הכלבים ולא השמיעו אפילו נביחה אחת, ושנית, על מה בא הגאון הצדיק לביתם ממרכז וילנא באמצע הלילה? ברם לא המתינו לפתרון חידתם הגדולה אלא מיהרו לפתוח לרווחה את הדלת כראוי לקבלת פני הצדיק הגדול. ומה ראו לנגד עיניהם באותו הרגע? שכל הכלבים נמצאים מאחוריו, נעמדו ליד הדלת, והס מסביב, אין הגה יוצא מפיהם…
הגאון רבי אלעזר משה לא השתהה הרבה. עוד בעומדו בפתח הדלת פתח ואמר להם: מבקש אני את סליחתכם על שהערתי אתכם משנתכם, אבל ההכרח לא יגונה. עסקתי כל היום במצות פדיון שבויים ודרוש לזה סכום גדול, וככל שיגעתי עד עכשיו לא הצלחתי להשלים את הסכום הדרוש, לכן נאלצתי לבוא אליכם כעת כדי לשתף אתכם בגמר המצוה בכי טוב עד אור הבוקר. מובן מאליו שמיד נתנו לו בני המשפחה העשירה מה שביקש בעין יפה וברוח נדיבה, ואך יצא מן הבית נלוו אליו הכלבים והלכו אחריו עד חוץ לגבולם.
(הרב מרדכי ברנשטיין, המבשר תורני נח תשע"ב)