יעקב א. לוסטיגמן
הרה"ג ר' דוד משה בלוי הנו אברך כולל מן המניין, המתגורר בבית שמש. את יומו הוא ממלא בסדרי לימוד ככל יתר האברכים, ורק מי שמכיר את האיש ואת פעלו יודע שהוא מכהן במקביל כרבו הבלתי רשמי של היישוב קדרון השוכן בסמוך לגדרה. כשעה אחר סתימת הגולל על ציונו של מרן ראש הישיבה רבינו בעל 'אילת השחר' זצוק"ל, שוחחנו עם הרב בלוי על הקשר המיוחד לו זכה עם גדול הדור, שליווה אותו במשך שנים בפעילות הקירוב במושב הקטן.
"זה התחיל לפני כ-13 או 14 שנה", מעלה הרב בלוי זכרונות רחוקים. "נקראתי אז אל הדגל על ידי ארגון 'איילת השחר' והתבקשתי לעבור ולהתגורר עם משפחתי ביישוב קדרון, שקשה היה להגדיר אותו כמקום מתאים עבור יהודי שומר תורה ומצוות.
"נעניתי לאתגר, אבל הבנתי שמדובר בפרויקט לא פשוט, שידרוש ממני הרבה הכרעות חשובות, אותן אני לא יכול לשאת על כתפי הצרות. נכנסתי למרן הגראי"ל זצוק"ל, ביקשתי ממנו שיברך אותי שאצליח בדרכי החדשה, וכן שטחתי בפניו את השאלות שעמדו לפתחי באותם ימים.
"מאז דבקתי בו ובעצותיו לכל אורך הדרך, ומרן ראש הישיבה היה מקבל אותי בכל עת בסבר פנים יפות, מאזין בקשב רב לשאלות וללבטים שהצגתי בפניו, ובחכמתו הרבה היה משיב לי דבר דבור על אופניו. זכיתי לקרבה מיוחדת אצל ראש הישיבה, ולהדרכה אישית לאורך שנים. בלכתו של גדול הדור, אבדתי קברניט ומורה דרך, אבל יחיד עלי לעשות, לצד האבל הכבד שפקד את כל עולם התורה עם הסתלקותו של אותו צדיק, שהיה גאון עצום בירידה לנבכי הנפש ובקריאת המפה באופן הנכון.
"את הביקורים אצל ראש הישיבה הייתי עורך אחת לחודש או חודשיים, ובכל פעם יצאתי עם הרגשה שהנה הטענתי את המצברים וקיבלתי משנה כוח להמשיך בעבודת הקודש.
קודם אתה!
"אחת השאלות שחזרה על עצמה פעם אחר פעם, עסקה בשאלת המחיר האישי שאני צריך לשלם עבור קירוב רחוקים. מצד אחד אני רוצה להתעלות בתורה ובירא"ש, ומצד שני אני צריך להקדיש מזמני כדי ללמד תועים בינה ולקרבם לתורה. זה לעומת זה, ואני אנה אני בא?
"כך למשל נכנסתי אליו פעם אחת לפני הימים הנוראים, ובפי שאלה קשה מאוד. היה זה אחרי שהתגבשה בקדרון קהילה קטנטנה של יהודים שומרי תורה ומצוות, בעקבות הפעילות שעשינו שם, ולקראת הימים הנוראים הם ביקשו ממני שאשהה איתם במושב בראש השנה, כדי שאנהל את התפילות ואסייע להם להתעלות רוחנית במהלך שני ימי ראש השנה.
"מצד שני, ידעתי שעבורי יהיה זה לא פשוט. הורגלתי מאז נישואי לעשות את ימי ראש השנה בבית חמי שבמושב תפרח, שם אני מתפלל בימים הנוראים בישיבה המפורסמת. לוותר על כל ההתעלות הרוחנית שאני זוכה לה בראש השנה בישיבה כדי לסייע ליהודים אחרים לחוות התעלות רוחנית בה אני הקטן הוא המשפיע על כל היתר? ומה יהא עלי?
"נכנסתי למרן ראש הישיבה ושטחתי בפניו את צדדי הספק. התשובה שלו היתה חד משמעית: "קודם אתה צריך לדאוג להתעלות הרוחנית שלך, ורק לאחר מכן להתעלות הרוחנית של אחרים. אם אתה מרגיש שאתה יכול להישאר שם ביישוב בראש השנה ולהתעלות רוחנית בדיוק כמו בישיבה בתפרח, אין סיבה שתימנע מכך, אבל אם בתפרח יהיה לך יותר 'שטייגען' בתורה וביראת שמים – עליך לנסוע לתפרח".
"לאחר תקופה ממושכת בה גרתי ביישוב, הרגשתי שהגיע הזמן לחזור לבית שמש, אך מרן ראש הישיבה ביקש ממני שלפחות בשבתות כן אגיע ליישוב, וכן במהלך השבוע אבוא למסור שם שני שיעורים לפחות, ואכן עשיתי כדבריו.
"אלא שהנסיעה מבית שמש לתפרח היתה קשה מאוד, וגם גזלה ממני זמן יקר. בארגוני הקירוב שמסייעים לי בעבודתי במושב, הציעו לי שאעשה רישיון נהיגה והם ידאגו לי לרכב. שאלתי את ראש הישיבה, הוא חשב מעט ענה לי שאני צריך בראש ובראשונה להישאר אברך כולל לכל דבר: "אם תעשה רישיון נהיגה אתה כבר לא לגמרי אברך כולל, אתה רק חצי אברך", הוא פסק, והתשובה היתה ברורה מאוד.
"על זה הדרך קיבלתי ממנו הוראות רבות. הוא תמיד היה אומר לי שבראש ובראשונה אני צריך להישמר שלא לרדת מדרגתי כאברך כולל לכל דבר ועניין, גם אם נראה לי שעל ידי כך אוכל לקרב יהודים ביתר שאת.
"גם לגבי הפעילות של זוגתי עם הנשים ביישוב, הוא היה אומר את אותו הדבר. כמה וכמה פעמים אמר לי ראש ישיבה שאשתי צריכה ללמד את הנשים ביישוב רק מה שלומדים ב'בית יעקב' ובמוסדות חינוך חרדיים. בין אם זה קהלת, או משלי, או רש"ר הירש וכדו' או לימוד הלכה ומוסר כמקובל בסמינרים. אבל שהיא בשום אופן לא תלמד אותן דברים אחרים שלא מקובל ללמוד ב'בית יעקב'.
"מעניין לציין, שעל אף שתמיד הדגיש באוזני שהרוחניות שלי קודמת לפעילות הקירוב, היה מקרה יוצא דופן. בשלב מסוים נכנסתי אליו וסיפרתי לו שאני לומד עם בחור מבית חרדי, שבצוק העיתים החל להתדרדר עד שנשר מעולם הישיבות. השקעתי בבחור הזה מאמצים רבים כדי ללמוד איתו ולהעלותו על דרך הישר ונראה היה שאכן המאמצים מתחילים לשאת פרי, אבל היה משהו שהפריע לי מאוד. הבחור הזה היה מדבר בצורה לא נקיה, וכמה שהערתי לו על כך, שום דבר לא עזר.
"נכנסתי לראש הישיבה וסיפרתי לו את הסיפור, אבל הוא הורה לי להמשיך ללמוד עם הבחור. "אני מרגיש שאיני מסוגל לשבת עם בחור שמדבר בצורה כזאת", אמרתי לו וראש הישיבה השיב לי: "שטרענג זיך איבער" – "תתאמץ מעבר ליכולת שלך".
דמעות מתגלגלות
"אירע פעם ששמעתי על אברך שעסק בקירוב רחוקים עם תפקיד דומה לתפקיד שלי, ולאחר תקופה חלה ירידה גדולה ברוחניות שלו, עד שהוא כבר לא היה אותו אברך בן תורה כפי שהיה כשיצא לעסוק בפעילות.
"הגעתי לרבינו וסיפרתי לו את הסיפור, כשאני כמובן מדגיש באוזניו שהחשש שלי הוא שאולי גם אני עלול ללכת בדרך זו, ואולי באמת אני צריך לעזוב את העיסוק בתחום הזה .
"ראש הישיבה לא ענה לי. ניסיתי "לעזור" לו, והצעתי שאקבע מדי יום זמן ניכר ללימוד מוסר, אבל הוא הגיב בחוסר הסכמה "כולי האי ואולי". שאלתי אם אני צריך להתפלל על זה שאזכה להישמר ולהמשיך להיות כפי שאני כיום, והוא שוב ביטל את דברי באמרו "כולא האי ואולי".
"ראש הישיבה עזב אותי והתחיל ללכת לכיוון החדר בו היה מתפלל. אני חשבתי שהוא לא רוצה לענות לי, ובגלל שמדובר בנושא חשוב כל כך החלטתי 'לנדנד' לו. צעדתי בעקבותיו והמשכתי לדבר אליו בניסיון לקבל ממנו תשובה ברורה.
"לפתע עצר ראש הישיבה, ואני רואה שהוא ממרר בבכי. נפל לי האסימון. הבנתי שהסיבה שבגללה הוא לא ענה לי, נעוצה בכך שגרונו היה חנוק מדמעות. הוא לא היה מסוגל להמשיך את השיחה… לאחר זמן מה בו בכה רבינו, הוא הסתובב אליו לפתע והביט בי בעיניים דומעות: "אובער זיי ממשיך", הוא אמר לי, "אבל אתה צריך להמשיך".
"עד היום אני לא יודע אם הוא בכה מצער על האברך ששילם מחיר כבד בגלל פעילות הקירוב, או עלי כדי שאני לא אצעד באותה הדרך חלילה. אבל הדמעות הללו היו דמעות שיצאו מלב טהור, והתגלגלו על זקנו ועל בגדיו, כשהן מלאות צער על מצבו של עם ישראל".
הוא יהודי!
"אחרי תקופה ממושכת של פעילות בקרב תושבי המושב, הגיע לפתע משתתף חדש לשיעורים שלי – נער צעיר שניכר היה עליו שהוא משתמש בחומרים ממכרים לא עלינו. החלטתי להיוועץ במומחים שליוו אותי והדריכו אותי בעבודת הקירוב, והם כולם אמרו לי שאני צריך להתנער ממנו ושלא אנסה לקרב אותו. הם הסבירו שמהניסיון שלם הם יודעים שמי שמשתמש בחומרים האלו, אין לנו מה לחפש אצלו, וחבל על המאמצים לנסות לקרב אותו, משום שהם לא יישאו פרי.
"אבל כמו תמיד החלטתי שגם הפעם אני שואל את ראש הישיבה כיצד לנהוג בעניין זה. בדיוק אז ביקר רבינו בישיבה בבית שמש, הגעתי לשם וסיפרתי לו את הסיפור.
"הרב שטיינמן הביט בי בעיניו הטובות ושאל בפשטות אם הנער הזה נמצא בדרגה של שוטה שפטור מכל המצוות. השבתי שמדובר בבחור בר דעת, אלא שהוא לוקח חומרים וגורם לעצמו לאבד את הדעת שוב ושוב. "הוא הרי יהודי", השיב לי ראש הישיבה, "והוא חייב במצוות. בוודאי שצריך לקרב אותו!"
הבחור הזה הנו היום אברך יקר ותלמיד חכם מופלג. הוא חיבר ספרים על שתיים מהמסכתות הגדולות והמורכבות בש"ס. אחרי שנים הגעתי איתו לרב שטיינמן וסיפרתי לו שזה הבחור ההוא שהיה לוקח חומרים וראש הישיבה אמר לי שהוא יהודי וצריך לקרב אותו – זהו אברך המשי שניצב כעת יחד איתי לפני ראש הישיבה. רבינו הביט בו ופניו קרנו מאושר עילאי לשמע הבשורה המשמחת.
"סיימת את תפקידך"
"לכל אורך הדרך נהג ראש הישיבה לעודד אותי להמשיך בפעילות על אף כל הקושי, אך ביום מן הימים כשדיברתי אתו על הנושאים השוטפים הוא עוצר פתאום את השיחה ואומר לי שהוא חושב שהגיע הזמן שאסיים את הפעילות הזאת ואשוב להיות אברך כולל מן המניין.
"נדהמתי! ניסיתי לשאול מה יום מיומיים שפתאום רבינו כך משנה כיוון כביכול ומורה לי לעשות את ההיפך הגמור ממה שהוא עודד אותי כל כך לעשות עד עכשיו, אבל הוא בשלו: "אני חושב שסיימת את תפקידך ביישוב. מילאת אותו בהצלחה גדולה, וכעת אתה צריך לחזור לכולל עם כל הכוחות".
"יצאתי החוצה ומיהרתי לעדכן את הממונים עלי שאני מתכוון לסיים את הפעילות בקרוב. הם מאוד נבהלו. הפעילות הוכיחה את עצמה, אנשים התחילו להתקרב ליהדות. יש מניין מדי בוקר לתפילת שחרית, יש שיעורי תורה פעילים ופתאום מחליט ראש הישיבה לעצור את הכל בלי שתהיה לכך סיבה הנראית לעין?
"החליטו ללכת ל'דין תורה', כשהדיין הוא הרב שטיינמן בעצמו. הגיעו כמה מחשובי הרבנים העוסקים בקירוב, וציינו בפני ראש הישיבה שהם מייצגים כמה רבנים גדולים נוספים. יחד איתם הגיעו גם נציגים מהמושב עצמו, ולאורך השיחה שנמשכה כשעה וחצי הם ניסו בכל הדרכים להניא את ראש הישיבה מהחלטתו, וטענו כי על אף שייתכן שאם אשוב לכולל זה יסייע לי עצמי, אבל מדובר כאן במושב שלם שמתחיל להתקרב ליהדות, וברור להם שאם אני עוזב, יהיו כאלו שיתחילו לחלל שבת בעקבות כך.
"עוד הם טענו, שאם הדאגה לרוחניות של האברך גוברת על הפעילות שהוא עושה לקירוב רחוקים, כיצד בכלל אפשר לקיים את כל פעילות הקירוב, כי הרי כל פעיל שעושה את זה, מוותר לשם כך על שעות לימוד בכולל ומוותר על דברים נוספים.
"לאחר דין ודברים ממושך, אמר ראש הישיבה שהוא צריך לחשוב שוב על הנושא הזה והורה לי לשוב אליו כעבור שלושה ימים.
"בבוא הזמן שקבע, הקשתי על הדלת ונכנסתי לביתו ברח' חזון איש 5. איך שראש הישיבה ראה אותי נכנס, הוא התחיל לפזם בניגון עליז את שמי "משה בלוי… משה בלוי…". אף פעם לא ראיתי אותו כך, ויהי לפלא. לאחר מכן הרצינו פניו והוא הודיע לי על ההחלטה שלו: "אמור לי משה, האם זו דאגה שלי מה יקרה שם במושב? האם זאת הדאגה שלך? לא ולא. זאת הדאגה של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. אתה צריך לדאוג לעצמך, תהיה מונח בלימוד ואל תשים יותר לב למה שקורה שם, זה כבר יהיה בידיו של הקדוש ברוך הוא שיעשה כרצונו במושב הזה. רק אל תאמר להם שאני אמרתי לך לנטוש אותם, עליך לעשות זאת בהדרגה ובחכמה, לאט לאט. אבל אתה – גמרא רש"י תוספות. גמרא רש"י תוספות".
"עשיתי כדבריו, וראה זה פלא. התברר שכל החששות התבדו. דווקא אחרי שעזבתי את המושב, הפעילות הלכה והתגברה כשהפעם היא בוצעה על ידי תושבי המושב עצמם. העובדה שאני הלכתי, גרמה להם להתאמץ יותר ולפעול בכוחות עצמם.
"היה אז תלמיד חכם גדול אחד, שמאוד תמה על דברי רבינו כשהורה לי לעזוב את המושב, וחשב שמדובר בהחלטה שגויה. בעקבות אותו המעשה הוא אמר לי שמאז הוא למד לדעת עד כמה גדול הוא ראש הישיבה: "אחד מהשניים", הוא אמר לי, "או שראש הישיבה אדם כל כך חכם עד שהצליח לחזות את העתיד להתחולל כמה צעדים קדימה במקום שבו כולנו כשלנו ולא הצלחנו לחזות, או שהוא דיבר פשוט עם רוח הקודש גלויה, כי על פי דרך הטבע לא היה שום הגיון בהחלטתו".
הגיע הזמן לחזור
"עברו שנתיים שבהם לא ביקרתי כמעט בקדרון, והנה פוגש אותי תלמיד חכם גדול ששמע על הפעילות שלי בקדרון. הוא שאל כיצד מתקדמת הפעילות והשבתי לו שכבר שנתיים שאני לא שם. הוא כמובן התעניין מדוע ולאחר ששמע את הפרטים אמר לי "אני חושב שאתה כבר יכול לחזור לשם".
"ושוב, נכנסתי למרן ראש הישיבה ששאל אותי אם אני חושב שאני יכול כבר לחזור למסור שם שיעורים ולעשות פעילות, אבל מבלי לפגוע ברמת השקיעות שלי בלימוד. אמרתי שאני חושב שכן, והוא הורה לי לשוב ולמסור שיעורים במושב, כשהוא מתנה עמי שזה רק בתנאי שאני באמת יכול לעשות זאת בלי לפגוע בהתקדמות האישית שלי.
"עם הסתלקותו של מרן, אני מרגיש כאמור תחושת יתמות של ממש, יחד עם כל עם ישראל, אך ביתר שאת, כי עכשיו אין לי את מורה הדרך שבחכמתו ובקדושתו הנשגבה ידע תמיד להוביל אותי בכיון הנכון, ולשמור עלי שלא אפגע ואל תעוכב ההתקדמות שלי בגלל פעילות הקירוב שאני מבצע.
"מי יתן לנו תמורתו, מי יורה הוראה ומי יבין שמועה אודות העם שבשדות ודרכי החיזוק הנכונות עבורם ועבור כל אחד ואחד".