"האדם מחויב ללמוד מקרא משנה וגמרא, אבל מתחילה צריך לדעת הדינים הנצרכים לו למעשה, משולחן ערוך אורח חיים: דיני ציצית ותפילין, וברכות, וקריאת שמע ותפילה, וקדיש וברכו, וקריאת התורה, ושבת, שהם ענינים תמידיים, שאין להסיח דעתו מהם. ויש ענינים שתלויים בזמן: הלכות פסח, ראש השנה ויום הכיפורים, סוכה ולולב, חנוכה ומגילה. ועוד כמה וכמה הלכות למעשה המבוארות בחלק אורח חיים.
וחוץ מאלו ההלכות, צריך כל איש ישראל לדעת בהמשך הזמן כל הדינים שבארבעה חלקי השולחן ערוך. ואין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, אלא כל אחד צריך לדעת את התורה לפי דעתו ובינתו שהטביע בו הקב"ה, ולקיים מה שכתוב בה. ויש אנשים שהיצר מטעה אותם לחשוב שיוצאים ידי שמים, שלפי דעתם ושכלם הם מקיימים כל מה שיש בכוחם לקיים, אבל באמת אין הדבר כן, ומעשיהם מוכיחים עליהם, שבמעשיהם נראים חכמים ונבונים ואומנים נפלאים, אלא שלא חפצו להתבונן מעט בשכלם בתורה, כי לוּ התבוננו כי אז השיגו הרבה.
וידיעת המקרא – בודאי צריך כל איש ישראל לידע בכל שבוע הפרשה ופירושה לפי כוח שכלו. ומה שנהגו בכל ישראל לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום, היינו שעל ידי זה יתבונן במקרא ויתן לב להבין, ואז יהיה נחשב לו שלמד מקרא, אבל אם לא הבין מה שאמר, לא נחשב ללימוד כלל. גם נכון לקבוע עת ללימוד נביאים וכתובים".
[ליקוטי אמרים פרק ה, בשינויים קלים]