יום ראשון כ"ו באדר תש"פ
קמח העשוי מדגן קלוי – האם מחמיץ במגע עם מים?
כלל הוא בידינו, שדגן אפוי אינו מחמיץ במגע עם מים. אולם, דגן קלוי, מחמיץ במגע עם מים, והוא אסור בפסח אף באכילה ובהנאה, וכן אסור להשהותו ברשותו.
ואם טחנו את הדגן הקלוי – יש אומרים שהקמח אינו מחמיץ במגע עם מים. ולהלכה, נחלקו הפוסקים: יש אומרים שהקמח אסור רק באכילה, אך מותר בהנאה, וכן מותר להשהותו בבית בפסח; ויש אומרים שראוי להחמיר אף בנוגע להנאה.
וקמח רגיל, בלתי אפוי, שנותר בעינו בתוך מצה אפויה – לכל הדעות מחמיץ ככל קמח אחר, ואינו נדון כקלוי, ואסור אף בהנאה.
[שו"ע תסג, ג, ומשנ"ב ו-ח; ביאורים ומוספים דרשו, 6]
כוחו המיוחד של החרדל בעיכוב תהליך החימוץ
כל תערובת של מים עם מאכל או משקה שיש בהם חמיצות, שהתערב בה קמח דגן בפסח – יש לשורפה לאלתר, מכיון שהחמיצות יחד עם המים גורמים לחימוץ מיידי של הקמח.
אולם, תערובת של חרדל ומים, שהתערב בה קמח – החרדל, ברוב חריפותו, מעכב מעט את החימוץ; ולכן, למנהג בני ספרד שאוכלים חרדל בפסח, מותר לאכול את התערובת לאלתר, אך אסור להשהותה, כדי שלא תחמיץ. ויש שמצדדים כי בדיעבד יש להקל אף אם התערובת שהתה זמן רב, מכיון שמעיקר הדין אנו נוקטים שתערובת זו אינה מחמיצה.
[שו"ע תסד, א, ומשנ"ב א-ג; ביאורים ומוספים דרשו, 2]
מה דינו של תבשיל העשוי מקמח, שמן ומלח בפסח?
תבשיל העשוי מקמח, שמן ומלח, ללא תערובת מים – לדעת השולחן ערוך, מותר להכינו בפסח, ולאוכלו בפסח.
והיתר זה הוא אף במלח ים, שבדרך כלל דינו כמים. ולמרות ש'מי פירות' המעורבים במים – מחמיצים, והשמן הוא מי פירות; בנדוננו יש להקל, משום שאין צורתו של המלח צורת מים, וכמוּתו מועטת, ולכן אינו נדון כמים. אולם, ראוי להוסיף את המלח לתבשיל רק בגמר בישולו.
ולדעת הרמ"א, הגם שמעיקר הדין מי פירות אינם מחמיצים, למעשה חוששים שהם מחמיצים אף ללא תערובת מים, (ראה שו"ע תסב, ד); ולכן אסור להכין תבשיל זה בפסח ולאוכלו.
[שו"ע תסג, ב, משנ"ב ב, וביה"ל ד"ה משמן]