הרב צבי וינברג
"וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ" (שמות כ"א, ל"ה)
רש"י: שור איש – שור של איש. המכילתא: שור איש – להוציא שור של קטן, שפטור על הנזק.
בספרי הראשונים והאחרונים מובא נידון גדול, אם קטן שעשה עבירה או נזק, יש לו לעשות על זה תשובה כשיגדל. בספר חסידים (אות תרצ"ב) כתוב, שכל העוונות שהקטן עשה וזוכר אותם – צריך לעשות עליהם תשובה. וכן מבואר לכאורה מרש"י (ב"ק צח: ד"ה ואכפייה), שכתב שכפהו משום ששרף שטר חברו בילדותו, משמע שקטן שהזיק חייב לשלם כשהגדיל.
וכ"כ הט"ז או"ח (סי' שמ"ג סק"ב) שמרש"י יש ראיה למש"כ הרמ"א שם (מהתרומת הדשן סי' ס"ב), שקטן שעבר עבירה אף דלאו בר עונשין הוא מ"מ טוב שיקבל ע"ע דבר לתשובה. ובחיד"א (מדבר קדמות מערכת כ' אות ג') מביא בשם האריז"ל, כשהצדיקים בגן עדן רוצים לעלות למעלה יותר, מדקדקים על מה שעשו בקטנותם בני ז' או ח' שנים לאביהם ולאמם.
ועיין בשבת (קנו.), מי שנולד בשבת – ימות בשבת בגלל שחיללו שבת בלידתו אע"פ שהיה קטן, ובשו"ת מהרי"ל (סי' ר"ג) תמה השואל שהלא מעשים בכל יום שנולדים בשבת ומתים בימים אחרים. והשיב לו המהרי"ל, שאפשר שלא חיללו עליו את השבת כי נולד ע"י גוי או ביממא או בלילה לאור נר שבת וכדומה, ועי"ש עוד שיישב.
ועי' בשו"ת נחל יצחק (להגאון ר' יצחק אלחנן זצ"ל, סי' ז' ענף ד'), שז' מצוות של בני נח מוטלות גם על הקטן עצמו כשהגיע לכלל דעת, דבבן נח ליכא שיעורים.
(קב ונקי)