בתחילתו של העלון הבאתי אודות משפטם של שר המשקים ושר האופים, על הכבוד והמורא אשר צריכים לרחוש למלך.
וסיפור בצידו:
על האדמו"ר ה"קדושת ציון" מבאבוב מסופר: בא לפניו יהודי אומלל שהעלילו עליו כאילו ביזה את סמל המדינה – 'הנשר הפולני'.
היה זה כשגובה המיסים הפולני בא אל ביתו לעקל חפצים, בגלל פיגורו בתשלומי המיסים. רצה הגובה לקחת את מכונת התפירה, ודרש מהיהודי להסיר את כיסוי הבד של המכונה, על הכיסוי היה רקום סמלה של פולין כשבמרכזו מתנוסס נשר.
עשה היהודי כדבריו, והנה נשמט מידיו הכיסוי ונפל לרצפה. בלי כוונה דרך היהודי ברגליו על הכיסוי. מיד התחיל הגובה לצרוח: בוגד! ביזית את סמל המדינה! ותבעו בבית המשפט…
בשל האנטישמיות שהשתוללה בפולין באותן השנים היה צפוי שיגזרו על היהודי עונש מאסר חמור. לפיכך בא בתחנונים לרבי בן ציון, הרבי מבאבוב, לבקש ממנו ברכה.
הרבי בירכו, ובסוף דבריו אמר לו: "בלכתך אל בית המשפט קח בכיסך קופסת גפרורים שמצוייר עליה סמל הנשר הפולני, ותדקדק שיישאר בה גפרור אחד בלבד. כשתבחין כי אחד מהשופטים עומד לעשן, תזדרז ותושיט לו את הקופסה…"
עשה האיש כדבריו, ומשמים סייעוהו: ברגע שהבחין שהשופט הראשי מבקש להצית סיגריה מיהר והושיט לו בנימוס רב את קופסת הגפרורים. השופט נטל את הקופסה, הדליק את הגפרור, והשליך את הקופסה הריקה לפח האשפה…
זינק עורך הדין של היהודי, הוציאה מהפח, הציגה לעיני כולם ומחה בקול גדול: "האם רק ליהודי אסור לבזות את סמל המדינה, ולגוי מותר?!…" כמובן שהיהודי יצא זכאי. אחר זמן הגיב הרבי בענוונותו על השתלשלות פסק הדין: "היתה לו ליהודי סיעתא דשמיא מיוחדת שעלתה בליבי עצה זאת…"
בהמשך העלון שזורים לאורכו מדברי תורתו של שר התורה, הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל, רבה של ירושלים.
שבשבת פרשת וישב יחול יום הזכרון שלו, כ"א כסלו תשכ"א.
רוב דבריו של רבינו הבאתי בנושא אבילות, וזה בשל הצער הכבד על פטירתן של נשים גדולות בימים אלה: האחת, הרבנית רחל ברלין ע"ה, בתו של מרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן שליט"א, אישה צדיקה, אשת חבר, שהיתה מהקוראות הנכבדות של העלון "נר לשולחן שבת", פעמים רבות ציינה זאת בפני. והשניה, אישה צעירה לימים, חני ויינרוט ע"ה שהספיקה בחייה הקצרים גדולות ונצורות, אשר חיזקה ואימצה במיטב כשרונה לבבות רבים. בתו של ידידי הר"ר משה פייגנבלט שליט"א.
מתוך העלון – שאלה אחת שהגיעה לפתחו של הגאון רבי צבי פסח פרנק, בחודש כסלו, שנת תש"ח
ר' מאיר יונה ליברמן שאלני, קיבל היום מכתב ממוסקבה, מבן משפחתו שכתב לו, שידע שבשעה שיקבל מכתב זה, כבר לא תהיה אחותו בחיים, מפני שעכשיו היא שוכבת, לא יכולה לדבר והיא כמו גוססת. שאלתו, אם מתחייב באבילות על סמך מה שכתבו. ("רשמי שאלה" עמ' שס"ט)