יש לו בסלו
המושג של "פת בסלו" הוא רעיון שניתן להשתמש בו בכל תחומי החיים.
הפירוש המילולי הוא, שאדם שיש לו אוכל זמין הוא פחות רעב מאדם שאין לו אוכל זמין.
או במילים אחרות: שני אנשים בעלי נתונים שווים. לאחד מהם יש ככר לחם ביד והוא יכול לאכול ממנו מתי שהוא רוצה, ולשני אין כלום. גם אם שניהם אכלו לפני כמה שעות את המקסימום שהם יכולים לאכול, בכל זאת, האחד שאין לו לחם, יהיה רעב הרבה יותר ממי שיש לו לחם. עצם הידיעה שיש לי משקיטה את הרעב.
האור החיים הקדוש בפרשת השבוע מספר עדות אישית אותה הוא ראה בעיניו בארץ מגוריו.
היו אלו ימים קשים, ימים של בצורת ורעב. לאנשים לא היה מה לאכול. אבל גרוע מזה: לא רק שלא היה להם מה לאכול, גם לא היה להם תקווה ועתיד. איש לא ידע מה יילד יום. איש לא ידע מה יהיה מחר, מהיכן יביאו אוכל.
מה שקרה, שגם אדם שכבר היה לו אוכל, מאחר ולא היה לו פת בסלו, ממילא הוא הוא לא חש בטחון כלכלי, לכן גם כאשר הוא היה אוכל כמות כזו שביום רגיל הייתה משביעה אותו, בכל זאת הוא לא נהיה שבע.
ושימו לב עד היכן הדברים אמורים: היה אדם אחד שאכל בארוחה אחת מה שעשר אנשים אוכלים. פשוט פי עשר. אתם חושבים שזה הרגיע אותו? מה פתאום: הוא נשאר רעב כאילו הוא לא אכל. לא משנה כמה הוא אכל, באיזה כמויות, הוא נשאר רעב.
למה? כי זה היה שנים של רעב. היה חוסר ודאות. היה חוסר בטחון כלכלי. המחשבה הזו שלא יהיה לו מה לאכול בהמשך, גרמה לרעב תמידי.
אם הוא היה יודע שכל יום ויום יהיה לו מעט אוכל כדי חיותו, זה היה מספיק לו. כשהוא לא יודע – אפילו אוכל של עשר איש לא מספיק לו!
אומר רבינו האור החיים הקדוש: זה בדיוק מה שהיה במצרים. 'וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב'. לא רק שהיה רעב, אלא שבגלל הרעב – כמה שרק אכלו זה לא השביע אותם.
*
יש סיפור מעניין שסיפר הרבי הקדוש רבי שמחה בונם מפרשיסחא בשם הרבי הקדוש רבי מנחם מענדל מרימנוב:
בביתו של הרבי מרימינוב היו מכניסים אורחים בלב ונפש חפצה ונותנים להם לאכול ארוחות משביעות.
הייתה תקופה שהמחירים של דברי המאכל עלו מאוד, הקמח התייקר מאוד, ולכן בבית של הרבי הכינו לחמניות קצת יותר קטנות ממה שהיו רגילים להכין תמיד.
הרבי מרימינוב היה רגיל תמיד להכנס ולבדוק את צרכי האורחים, לראות אם חסר להם משהו, לקרב אותם במילה טובה ובדברי עידוד. והנה רואה הרבי שהלחמניות שהאורחים מקבלים הם קצת יותר קטנים ממה שהיו רגילים להכין תמיד.
הבין הרבי מיד את הסיבה: המחיר של הקמח התייקר מאוד, ולכן הם מבקשים לחסוך.
נענה הרבי ואמר לעוסקים במלאכה:
בימים כאלה זה לא מספיק שתחזירו את הלחמניות לגודל הרגיל שהייתם תמיד נותנים. בימים כאלה עליכם לאפות לאורחים לחמניות גדולות יותר מתמיד.
מדוע? כי בזמן כזה אנשים יותר רעבים מתמיד! נכון שתמיד הם היו שבעים מלחמניה בגודל רגיל, אבל בימים של רעב, בימים של מחירים יקרים, אנשים יותר רעבים. האוכל הרגיל לא מספיק להם. אין להם 'פת בסלו'! לכן הם צריכים לאכול יותר ולכן תכינו להם לחמניות גדולות!
*
הרעיון הזה הוא לא רק באוכל
קחו דוגמא מתחום החינוך:
ילד שיודע שאם הוא ירצה – יתנו לו לשחק – הוא פחות צריך לשחק.
בחור שיודע שאם הוא יבקש לנוח – יתנו לו ברצון – הוא פחות יהיה צריך לנוח.
אדם גם פחות יבזבז כסף – כשהוא יודע שיש כסף. כשמלחיצים ואומרים שאין כסף – אז צריך הרבה יותר.
כל דבר כשאין אותו – צריך אותו הרבה יותר מאשר אם יש ממנו.
זו חכמת החיים העולה מדברי האור החיים הקדוש: לארגן "פת בסלו". בכזה מקרה פחות להוטים אחרי זה.