יום שלישי ז' בחשון תשע"ט
ציפורן שהחלה להיתלש – האם מותר לתולשה בשבת לגמרי?
גזיזת ציפורניים וקצווֹת עוֹר בכלי, כגון באמצעות מספריים, אסורה בשבת משום מלאכת 'גוזז'. ומדרבנן אסור לגוזזם גם באמצעות הידיים או השיניים; ואם הדרך לגוזזם שלא בכלי, וכגון דלדולי עור שבשפתיים, שהדרך לתולשם בידיו או בשיניו – יתכן שהדבר אסור מדאורייתא.
וציפורן שהחלה להיתלש ולא נתלשה לגמרי, או שגזז בערב שבת את ציפורניו ונשארו קצוות תלויים – אם החלק שכבר תלוש הוא רוב הצפורן, והדבר מסב לו צער, מותר לתולשהּ לגמרי בידיו או בשיניו. אולם, קצוות עור שהחלו להיתלש, וכמצוי בעור שסביב הצפורניים ובשפתיים – אסור להסירן אף בידיו או בשיניו, ואף כשהם מסבים לו צער.
[שו"ע שכח, לא, משנ"ב צה, צז, צח ו־צט; ביאורים ומוספים דרשו, 94]
האם מותר להניח בשבת אבקה לעצירת דם על גבי חתך?
בזמנים עברו היה מקובל לעצור דם היוצא מחתך או פצע בגוף, באמצעות יין או חומץ. ואמרו חכמינו ז"ל שמותר להשתמש לשם כך ביין, כיון שאינו אלא עוצר את הדם, ואינו מרפא את העור וכלי הדם; אבל בחומץ קיימת גם תכונה רפואית, ולכן אסור להשתמש בו לעצירת הדם, כדין עשיית פעולה רפואית בשבת עבור אדם שאינו מוגדר כחולה. ולאדם שעורו רך במיוחד, אסור להשתמש גם ביין, כיון שבעור כזה פעולת היין היא כפעולת החומץ.
ובדומה לאמוּר, מותר להניח על פני החתך אבקה לעצירת דם שאינה מכילה חומר מרפא. וחומר חיטוי, כגון 'יוד' – יש אומרים שאינו נחשב כ'רפואה', כיון שאינו אלא מרחיק את החיידקים, ויש אומרים שנחשב כרפואה.
[שו"ע שכח, כט, ומשנ"ב צג; ביאורים ומוספים דרשו, 91; וראה שם, 89; וראה עוד ארחות שבת כ, הע' רנ]
האם מותר להרגיע כאב שיניים באמצעות אלכוהול בשבת?
הסובל מכאב שיניים בשבת – אם הכאב חזק עד כדי ש'נפל למשכב', או שכל גופו נחלש – דינו כחולה 'שאין בו סכנה', שרשאי לומר לגוי לעשות מלאכה דאורייתא לרפואתו, וכן רשאי לעשות איסורי שבת דרבנן ב'שינוי' לרפואתו. ואם הכאב אינו כה חזק – אסור ליטול תרופה לשיכוך הכאב, וכן אסור להניח צמר גפן ספוג באלכוהול על גבי השן על מנת להרגיע את הכאב.
ומותר לשתות משקה שיש בו אלכוהול, אך אין לעשות זאת אלא בצורה של שתייה רגילה, דהיינו, שאסור להשהות את המשקה בפיו, או ללגום את המשקה ולפולטו מיד; כיון שבאופנים אלו ניכר שעושה כן לרפואה. ובמקרה שהכאב מסב צער רב, מותר להשהות את המשקה בפיו – ולא על השן הכואבת בפני עצמה – ולבולעו.
[שו"ע שכח, לב, ומשנ"ב ק-קב; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 95-96]