הרב צבי וינברג
"וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים" (בראשית ל"ג, ג')
בזוהר (ח"א קעא: ע"פ מתוק מדבש) מקשה, וכי יעקב הבחיר שבאבות השתחווה לעשיו הרשע שהיה בצד של אל אחר ומי שנשתחווה לו נחשב כאילו משתחווה לאל אחר וכו'. אלא ש"הוא" עובר לפניהם, נאמר על השכינה העליונה שהלכה לפני יעקב וכשראה אותה יעקב אמר הרי עתה השעה להשתחוות לקב"ה שהוא הולך לפניו, וכנגדו כרע והשתחווה ז' פעמים, אלא שעשיו חשב שכנגדו השתחווה יעקב.
מבואר מדברי הזוהר שבאמת יעקב לא השתחווה לעשיו, אלא השתחווה לקב"ה, רק היה נראה כמו שמשתחווה לעשיו.
ועיין בשו"ת דברי יציב (יו"ד סי' קל"ב) שדן לפי הזוהר מה לעשות במצות קימה והידור באם נכנסים יחד צדיק ורשע. וכתב שכיון שמחויב לקום מפני הצדיק ולכבדו, לא שייך בזה מראית עין, ועשה דכבוד התורה עדיף ואי אפשר לדחות הך עשה מחשש דמראית עין.
אולם בספר עשרה מאמרות (לרמ"ע מפאנו, מאמר חקור דין ח"ג פ"ד) מבואר שיש בזה חשש מראית העין. שכתב שלא נמסרה מחיית עמלק אלא ביד בנימין, שלא השתחווה לעשיו כיתר אחיו שעדין לא נולד בשעה שהוא עבר לפניהם וישתחוו יעקב וכל נשיו הנה וילדיהן, ואף על פי שכולם לא השתחוו אלא לשכינה כדברי הזוהר דדריש ו"הוא" עובר לפניהם, מכל מקום יש בו משום מראית העין כי הא דפרצופות המקלחות מים לא ישחה וישתה והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה".
וכ"כ השל"ה הק' (מסכת מגילה פרק תורה אור) שלא מצאו רז"ל התנצלות כי אם ליעקב לבדו, אמנם השבטים כרעו ונפלו, ובנימין הצדיק שעדיין לא נולד לא בא לעשיו מידו שום חיזוק ושום השפעה.
(קב ונקי)