נטילת ידיים בחלק מהיד או ביד אחת
* מי שיש לו מכה או חתך בידו, ועליהן תחבושת, ואם יסירנה יִגְבַּר הכאב, כך שאין חשש שיסירנה במהלך הסעודה – יוצא ידי חובת נטילת ידיים בנטילת חלק היד המגולה בלבד.
* בנטילת ידיים שופכים בדרך כלל רביעית מים ויותר בבת אחת. מי שיש תחבושת על ידו- ראוי שיקפיד על כך במיוחד.
* מי שאינו יכול ליטול את ידיו מסיבה כלשהי, כגון שיש תחבושת על ידו אשר אסור שייגעו בה מים – יעטוף את ידיו במפית, שקית וכדומה.
דינים שונים בנטילת ידיים
* השופך בנטילת ידיים פחות מרביעית מים- צריך לשפוך 'מים ראשונים' ו'מים שניים'. ובדיעבד, אם ניגב את ידיו לאחר שפיכת מים ראשונים – אינו צריך ליטול מים שניים, ויש חולקים.
* מגבת במקום ציבורי, הרטובה במידה של 'טופח על מנת להטפיח', דהיינו שהנוגע בה ירטיב דבר אחר ממגעו- יש אומרים שאין לנגוע בה לאחר נטילת ידיים; ויש חולקים.
אכילה ללא נטילת ידיים בשעת הדחק
* מי שיש הפסקת מים בביתו, ואין לו מים לנטילת ידיים לסעודה – אם במרחק הליכה או נסיעה של פחות מ־18 דקות ניתן להשיג מים, אסור לאכול ללא נטילת ידיים.
* כשאוכל ללא נטילה – יעטוף את שתי ידיו, דהיינו, כפות היד והאצבעות, במפית, שקית וכדומה. ואם אינו יכול לעטוף את שתי הידיים – יעטוף יד אחת ויאכל רק בעזרתהּ.
* אדם שאינו שומר תורה ומצוות, ואינו מברך לפני האכילה – אסור לתת לו דבר מאכל, משום איסור "לפני עוֵּר לא תתן מכשול", וכן אסור לסייעו באכילה, משום איסור 'מסייע לעוברי עבירה'.
נטילת ידיים זמן רב לפני הסעודה
* הנוטל את ידיו לאחר יציאה מבית הכסא וכדומה, בצורה הכשֵׁרה לנטילת ידיים לסעודה – יכול לכוון שהנטילה תועיל גם לסעודת פת, שירצה לאכול בהמשך היום, ולא יצטרך לשוב וליטול בסמוך לסעודה. יש אומרים שהיתר זה, אינו אלא כאשר בסמוך לסעודה אין מים מזומנים לפניו, וכדי לצאת ידי חובה גם לפי דעה זו, כאשר יש מים מזומנים לפניו- ראוי שייטול שנית ללא ברכה.
* ההיתר האמור, לאכול סעודת פת על סמך נטילה מוקדמת – הוא אף שלא בשעת הדחק; ויש אומרים שאינו אלא בשעת הדחק, אך שלא בשעת הדחק אין להקל בכך.
נטילת ידיים באמצע הסעודה
* מי שנגע באמצע הסעודה במקומות המכוסים שבגוף, או שחיכך בשערות ראשו, או שהטיל מי רגליים – צריך ליטול את ידיו בשנית. ונחלקו הפוסקים אם יברך.
* כאמור, הנוגע במקומות המכוסים שבגופו- חייב בנטילת ידיים, וזאת משום שיש בהם זיעה מרובה. היודע שגופו נקי מכל לכלוך וזיעה – נחלקו הפוסקים אם צריך ליטול ידיו.
* הנצרך לברך 'אשר יצר' בעת נטילת ידיים לסעודה – יש אומרים שירחץ את ידיו מעט ויברך 'אשר יצר', ולאחר מכן יטול ידיו כדין ויברך 'על נטילת ידיים', ויש אומרים שיטול ידיו כדין ויברך 'על נטילת ידים' ולאחר מכן 'אשר יצר'.