קריאת שמע שעל המטה
* מצות 'קריאת שמע שעל המטה' מתקנת חכמינו ז"ל, היא לקרוא את פרשת 'שמע' – לשמירה מפני המזיקים, וכדי לישון מתוך דברי תורה.
* את ברכת 'המפיל', יש לברך לאחר 'קריאת שמע שעל המטה'. לדעת השולחן ערוך יש לאומרהּ מיד לאחר קריאת שמע; ויש שנהגו לאומרהּ לאחר כל הפסוקים הנאמרים לאחר קריאת שמע.
שמירה מפני המזיקים
* חכמינו ז"ל אמרו שחולה, יולדת, חתן, כלה ואבֵל, צריכים שמירה מהמזיקים, וכן תלמיד חכם בלילה. שמירה זו פירושה שבלכתם ברחוב יהיה עמהם אדם נוסף, ואף תינוק בן יומו.
* חתן וכלה – נחלקו הפוסקים מאימתי צריכים שמירה, משעת העליה לתורה בשבת שלפני החתונה, ממוצאי שבת או משעת החופה.
* חכמינו ז"ל אמרו ששינה ביחידות בבית מזיקה. ובית לעניין זה פירושו – חֶדֶר. ויש שכתבו שאם יש אור בחדר, ואף אור הלבנה – אין השינה ביחידות מזיקה.
מידת העצלות
* העצלות מוכרת בכלליותה כמידה מגונה, אך חכמינו ז"ל לימדונו שיש עצלות שהיא טובה, והיא העצלות מלעשות רע. והאדם צריך לברור בכל אחד מאיבריו את העצלות הטובה, ולהמנע מן הרעה.
* העָצֵל אוהב את המנוחה, ולכן לימוד התורה כבד עליו, שהרי הוא דורש יגיעה. ולא די שאינו משיג את ידיעת התורה, אלא הוא אף מעלה בלבו סברות של טעות המרחיקות אותו לגמרי מן הלימוד.
* שלמה המלך עליו השלום, בספר משלי, ממחיש את רעת העצלות: "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי… וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשׁוֹנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה".
מידת הנדיבות
* שלושה מיני נדיבוּת הם: האחד: נדיבות בממון, השני: נדיבות בגוף, והשלישי: נדיבות בחכמה; ונדיבוּת זו, היא המשובחת מכולן.
* חכמינו ז"ל אמרו במשנה: "הכל לפי רוב המעשה", ומפרש הרמב"ם ז"ל, שהמעלה והשכר שמשיגים בעשיית הטוב, הם לפי מספר המעשים, ולא לפי גודל המעשים.
ההתחזקות בזמן היסורים
* ההתחזקות בעבודת השי"ת בזמן יסורים, מעלה גדולה ועצומה היא, וצריך המתייסר לשמוח על שזוכה לעבוד את השי"ת מתוך יסורים.
* בלימוד התורה, ראוי להתחזק בזמן היסורים יותר מבכל דבר אחר, כיון שלפעמים מועילה זכות התורה להקל את היסורים, או אף להסירם לחלוטין.
* פעם פגש ה'חפץ חיים' באביון אחד שהתאונן לפניו על מצבו, וניחמוֹ החפץ חיים בפסוק שבתהלים: "כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו", דהיינו שהשי"ת יעמוד לימינו בעת שישפטוהו בבית דין של מעלה.
* לימוד התורה, מלבד היותו חובה מצד מצות תלמוד תורה, ומפני שהאדם צריך לדעת את המעשה אשר יעשה, הריהו מחדיר בַּלוֹמֵד את האמונה בהשי"ת.
* הנוהג מנהג של מצוה או של מידת חסידות פעם אחת, והיה בדעתו לנהוג כן לעולם, או שהורגל בו שלוש פעמים בתורת מנהג – נעשה מנהגו כנדר.