"ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתים" (טז, ל).
נאמר במשנה באבות (פ"ה מי"ז) " איזוהי מחלוקת לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו", וכבר דקדק בלשון המשנה בעל המאור ושמש, מדוע בקורח כתוב 'קורח וכל עדתו' ואילו לגבי הלל ושמאי לא כתוב 'מחלוקת 'בית הלל ובית שמאי'?
אלא יסוד נפלא רמזו כאן בדברי המשנה, מחלוקת לשם שמים, זה לא כל מחלוקת שעניינה ענייני שמים ורוחניות, מחלוקת לשם שמים זה רק מחלוקת שחולקים ביניהם תלמידי חכמים וגדולי ישראל שנקיים הם מכל נגיעות אישיות במחלוקתם, אבל התלמידים המצטרפים למחלוקת רבותיהם ומלבים באש דבריהם כאילו כל דאגתם לשם שמים, זו אינה מחלוקת לשם שמים, זו מחלוקת אשר כל אחד מוציא בה את נגיעותיו האישיות, וסופה רע ומר.
כמן כן רבים חושבים שכל שעיקר המחלוקת היא על ענייני רוחניות הרי זו מחלקות לשם שמים, ו'בשמחה של מצוה' מצטרפים ומלבים אש ומדון כביכול במעטפת של קנאות ודאגה לרוחניות, המשנה באבות מלמדת אותנו, שמחלוקת לשם שמים זה רק מחלוקת 'הלל ושמאי' רק כשגדולי ישראל עצמם חולקים זו מחלוקת נקייה שכולה לשם שמים, אבל 'מחלוקת בית הלל ובית שמאי, כשתערבים בה גם עוד אנשים מסביב כאן יש כבר הרבה אינטרסים ונגיעות, וזה כמחלוקת קורח וכל עדתו, שם המחלוקת היתה לא רק של ראשי העדה אלא של כל עדתו, הכל היה נגיעות ואינטרסים וסופה שלא להתקיים.
מסופר ששנים רבות לאחר המחלוקת שהיתה בין רבי יעקב עמדין ורבי יהונתן אייבשיץ זכר צדיקים וקדושים לברכה, כאשר שניהם כבר לא היו בחיים, נתגלה ר' יהונתן אייבשיץ בחלום לאחד הגדולים ואמר לו 'דע לך אני ורבי יעקב יושבים בגן עדן, אבל כל אלה שהשתתפו ובחשו במחלוקת יושבים בגיהנם'.
על מעשה שהיה בעיר ליוורנו באיטליה, במחלוקת 'לשם שמים' שקרעה את העיר לשנים, מספר הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל בספרו נחלת אבות: היו שם בעיר שבעה פרנסים שניהלו את חיי הקהילה היהודית 'שבעת טובי העיר', יום אחד קם אחר הפרנסים והעלה הצעה לסדר היום, המקוואות בעיר שוכנות במבנים רעועים ומטים לנפול ומאז בנייתם רבתה האוכלוסיה ומשפחות רבות נוספו לעיר, עניין טהרת המשפחה הלא הוא מעיקרי ויסודות הבית היהודי וטהרת נשמותיהם של ילדינו תלויה בה, על כן יש לבנות מקווה טהרה חדיש ומשוכלל, רחב ידיים, ויפה שעה אחת קודם.
הסכימו הפרנסים והתחילו לדון ביניהם היכן נבנה את המקווה החדש, אמר להם הפרנס שהציע את ההצעה, כבר חשבתי בדבר ואיתרתי מגרש שומם במרכז העיר, אפילו באתי בדברים עם בעליו וכזה הוא מחירו, מיד הצטרפו שניים מהפרנסים ותמכו בהצעה, קם נשיא הועד וקרא ברגש, שמחיר המגרש מופקע הוא וממון הקהילה אינו הפקר, יודע אני שזה המחיר במרכז העיר, אבל מקווה יש לבנות במקום שאינו כה מרכזי ונרוויח שני דברים, המבנה יקום במקום צנוע ושקט שהוא דבר הנצרך מצד עניני הצניעות, ומחיר המגרש יהיה נמוך בהרבה.
ומיד הוסיף: ברגע זה עלה בדעתי, שיש מגרש פנוי בסמוך לחומת העיר ואני מוכן לבוא בדברים עם בעליו. נזעק המציע הראשון וטען, שיש בעיה במיקום בקצה העיר, שהרי יצטרכו ללכת באישון לילה עד לקצה העיר ואין זה ראוי ורצוי גם מבחינת הצניעות וגם מבחינת הנוחות של תושבי העיר.
החליטו להעמיד את הדבר להצבעה בהנהלת הועד, המציע הראשון זכה בתמיכת שלושה מחבריו, והנשיא נותר במיעוט, אבל הוא לא אמר נואש, הלך לגבירים בעלי ההשפעה בקהילה, ודרש שיעמדו לימינו לבל ירוקנו את קופת הקהילה ויתבעו מהם למלא את החסר, גם הצד שכנגדו הלך והתסיס את המון העם, באומרם ראו שנשיא הקהילה מבקש להרחיק את המקווה לפאתי העיר, העשירים יגיעו לשם במרכבותיהם אבל העניים יכתתו רגלייהם בחושך וינגפו במהמורות ובבורות שבדרך.
וכך נחלקה הקהילה לשתי מחנות, כל אחד מהצדדים נשא נאומים חוצבי להבות, והדברים אף הגיעו לתיגרות ומהלומות רחוב, הדבר נודע לשלטונות, ומיד קרא המושל לרב העיר ושאלו לחוות דעתו, הרב ידע שבשני המחנות אנשים קשים ונרגנים ולכל צד שייטה יעורר עליו את חמת הצד האחר, והודיע שאינו מתערב. המושל לא קיבל זאת והטיל עליו להשכין שלום בקהילה, הלך הרב לשוחח עם הנשיא והלה ירה זיקים, כספי הקדש כסף קדשים הוא ויש לשמור על גדרי הצניעות! דברים כדורבנות! הלך לפרנס השני ושמע שאין בדעתו לוותר על נוחות התושבים ורווחתם וכמובן עניני הצניעות!
הרב ראה והרגיש שיש כאן מדי קנאות 'לשם שמים' והחליט לבדוק הדברים, ואז עלה בראשו של הרב רעיון, הוא הלך אל בעל המגרש שבמרכז העיר ושאל האם ברצונו למוכרו ובכמה, אמר האיש לרב כמשיח לפי תומו, האמת היא שאני נושא ונותן בנידון, אני חייב כסף רב ליהודי פלוני ואין ידי משגת לפרוע את חובי, שיעבדתי מגרש זה לחוב, ובעל חובי פנה למכר שלו שהוא אחד הפרנסים כדי שהקהילה תקנהו במחיר גבוה ותקים עליו מבנה ציבורי, מהסכום שאקבל אצטרך להפריש 'דמי תיווך' לשניים מהפרנסים שבתמיכתם תתאפשר המכירה.
משם הלך למשרדי המושל וחקר מיהו בעל הקרקע בפאתי העיר, נודע לו שהמגרש שייך ליהודי שהיגר לצרפת, שיגר הרב מכתב אליו ושאל אם ניתן לרכוש את הקרקע, הלה ענה במכתב שהמגרש ממושכן לנשיא הקהילה.עלה הרב אל המושל עם הממצאים שבידיו והמושל הדיח את את כל הפרנסים והעמיד אחרים במקומם עליהם.
זוהי מחלוקת 'לשם שמים' של 'קורח וכל עדתו' שאין סופה להתקיים, גם כאשר נראה שכל המחלוקת היא על אידשקייט, על רוחניות, כשהחולקים בזה הם לא 'הלל ושמאי' אלא 'בית הלל ובית שמאי', אז אין סופה להתקיים, לבסוף התגלו כל האינטרסים והנגיעות של כל אחד מ'הלשם שמים'.
זהירות עצומה נדרשת גם כשיש מחלוקת בין תלמידי חכמים בענייני שמים, והיא לשמור מרחק, כי מטבע הדברים אנשים מתחילים ב'לשם שמים' ונסחפים לשאר מטעמים ונגיעות, ורק תלמידי החכמים עצמם יודעים לשמור שמחלוקת תהיה רק לשם שמים!!!