בספר 'דעת תורה', על הפסוק בפרשתנו – "אנכי בדרך נחני ה'", מובא מה שסיפר המשגיח הגה"צ רבי ירוחם הלוי זצ"ל ממיר על שני מאורעות שאירעו עמו, שמחד, כשהיה פעם בדרך מסוכנת ראה השגחה פרטית על כל צעד ושעל – "כי נחני ה' למטרתי ממש כמו שלוקחים תינוק קטן ומנהיגים אותו במו ידיו"; ומאידך, כשהיה פעם "בדרך כבושה וסלולה באין תקלה בה", בכל זאת אירעו לו עיכובים גדולים.
"ובדידי הוה עובדא, בהיות מקום מגורי בעיר אוזונט, סמוך לעיר קלם בערך של עשרים וחמשה ק"מ בלבד, ובהסתופפי בבית התלמוד דשם, לא הייתי נוסע מעולם לביתי ביום עש"ק, כפי שנאמר כי כמה עיכובים מתרחשים כשנוסעים בעש"ק.
"והנה פעם אחת היתה לי איזו נחיצות גדולה, ונסעתי לביתי ביום עש"ק. ואמנם יצאתי מוקדם מאד בעוד מועד וזמן הרבה לפני השבת קודש, וכמעט שנשארתי על הדרך, ובקושי גדול באתי סמוך להדלקת הנר. כל מיני הרפתקאות ומכשולים שאפשר היו להתרחש עברו עלינו – פעם נשבר הסדן של האופנים, ופעם נשבר האופן עצמו, פעם זה ופעם אחרת. ממש כל שעה ושעה קרו לנו דברים מחודשים, וראינו ממש בחוש כי אין ה' אתנו בדרך. ומאז קיבלתי על עצמי, לעולם לא לצאת בדרך יום עש"ק.
"זכורני גם אשר קרה לי אחרי המלחמה, כשנשארתי בליטא והיה לי לנסוע לפולניא, ומפני החירום אשר בין אלו שתי המדינות, היה לי לסבב דרך גרמניה ודאנציג. ובבואי לעיר אונסטערבורג בא לנגדי איש יהודי אחד ושאלני אם אני נוסע לדאנציג. נפתעתי מהעובדא, כי לא ידעתי מאין ידע האיש הזה כי לדאנציג אני צריך. וכשמעו תשובתי, הנה תיכף לקח את כל חבילותי, סדרם כראוי, ובבוקר כבר נסענו יחד לדאנציג. שמה גם הבאנו מקום לאכסניה, וגם זימן לפני איש אחד אשר סיפר וטיפל עמי בכל הצריך לי. והלה גם היה בעזרתי להעבירני הגבול עד בואי לפולניא.
"השתוממתי ולא האמנתי על כל מראה עיני, ואז אמרתי וקראתי את הפסוק: 'אנכי בדרך נחני ה", ממש כתינוק שלוקחים אותו ביד ומנהיגים אותו, וידעתי ודאי כי זו הדרך הנכונה אשר הוכיח ה' לפני".