"החלק הרביעי הוא חילוק הכבוד לכל אדם, וכן שנינו (אבות ד, א) איזהו מכובד המכבד את הבריות" (מסילת ישרים פרק כב)
מעשה היה, ואל מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל נכנס עתונאי כדי לבקשו להתראיין לעתונו… אותו אדם נכנס כששניו נוקשות זו לזו. מפחד הוא לבקש דבר כזה, אך בכל אופן החליט לנסות.
"מה רצונך ממני?" שאלו הגרש"ז בחיוך. "רציתי לראיין את כבוד תורתו", השיבו העתונאי. הושיבו הגרש"ז על הכסא שלידו והחל להסביר לו כי אין זה מדרכו להתראיין, סיפר לו את הסיבות שהביאו אותו לנהוג כך, וציין בפניו כי אנשי ירושלים ברחו תמיד מפרסומת. וכך ישב והסביר לאותו עתונאי את הדבר.
כעשר דקות יקרות הקדיש הגרש"ז מזמנו היקר, כדי שלא לבייש את אותו אדם.
כשיצא אותו עתונאי התעניינו הנוכחים בחוץ האם הסכים הגרש"ז להיענות לבקשתו. "לא", השיב העתונאי. "אמנם בנקודה זו נחלתי אכזבה, אך כל המאמץ היה שוה לי כדי ללמוד כיצד מסרבים במאור פנים. איך עונים לא"…
(ילקוט צדקה וחסד, מתוך 'המאור הגדול')