"אך זאת היא חובת האדם הישר, כאשר יבוא איש להתיעץ בו, ייעצהו העצה שהיה הוא נוטל לעצמו ממש" (מסילת ישרים פרק יא)
כשמרן הגרמ"י לפקוביץ זצ"ל היה כבר בגיל הגבורות, נכנס יום אחד אברך ושח לפניו, שהוא עצמו נוהג ללבוש מעיל עליון בברכת המזון, וכך היה רוצה שגם בנו – נער צעיר – ינהג, אולם בנו טוען שרבנו אינו נוהג בזה, ורק נוהג ללבוש מגבעתו. ולכן ביקש אותו אברך שרבנו יורה לנער שינהג כמנהג אביו.
אמר רבנו לאב: "תאמר לבן שינהג במנהג הידור זה של לבישת המעיל העליון, וגם אני אנהג כך מהיום!"
ואכן הקפיד רבנו על כך במשך שנים, מאותו היום עד סעודתו האחרונה בשב"ק כ"ג סיון תשע"א, ולא ויתר על כך גם כשהדבר היה כרוך במאמץ רב ומתוך יסורים.
(דובב שפתיים)