"ידיעת התורה של רבנו זי"ע ושליטתו בכל מכמניה, היו הודות להתמדתו ויגיעתו בה כבר מנערותו. כבר אז הבחינו בהתמדתו כי לגדולות נוצר. ככל שגדל והתבגר, לא ידעה התמדתו גבולות. לעיתים למד בחברותא עם אחד מחריפי האברכים בבית מדרשו של ה'אהבת ישראל', הגה"ח ר' מאיר מגיד זצ"ל. באחד הלילות, השעה היתה כבר מאוחרת, אך בעזרת הנשים אשר בבית המדרש עדיין ישב הרבי בצוותא עם רבי מאיר, ויחד התעמקו בש"ך מוקשה בהלכות 'חושן משפט'.
"שעות של לימוד כבר היו מאחוריהם, יחד הגו והעמיקו בדברי הש"ך, זמן תפילת ערבית הגיע, ולאחר שהתפללו הוסיפו להגות בתלמודם. כשהשעה כבר התאחרה, אמר לו ר' מאיר, היות שרגיל להשכים קום מוקדם, צריך הוא ללכת כבר. הרבי, שעדיין לא היה שבע רצון מהבנת דבריו הקדושים של הש"ך, נשאר בבית המדרש להגות לבדו.
"בארבע לפנות בוקר, כבר הגיע ר' מאיר לביהמ"ד, ונפעם לשמוע את קולו הערב של הרבי, החוזר על דברי הש"ך ההוא, כשעומד עדיין באותה תנוחה שבה עזב אותו ביום האתמול, ולומד את אותו הש"ך! כשהבחין בו הרבי, קרא אליו בחיבה: 'יש לי כבר פשט בדברי הש"ך" (מפי חדב"נ הגה"צ רבי מנחם ארנסטר).
עדיין עם השטריימל והקאפטן
"שמעתי פעם מכ"ק מרן אדמו"ר מערלוי זצ"ל, ששבת פעם אצל זקני זצ"ל בשווייץ, בסיום ההבדלה במוצ"ש עברו כל הנוכחים להתברך בברכת 'א גוטע וואך', ולאחר מכן נכנס הרבי מערלוי לחדרו של רבנו לברך ולהתברך, אולם כבר מצא את רבנו זצ"ל יושב ע"י השולחן והוגה בגמרא, בהתמדה ובחיות 'כבחור צעיר' – כהגדרתו. דקות ארוכות הביט הרבי מערלוי זצ"ל בהנאה בלימודו של רבנו זצ"ל, ולאחר מכן ניגש לברך ולהתברך.
"למחרת ביום ראשון עם שחר הגיע הרבי מערלוי לאכסניית זקני זצ"ל ומצא את רבנו כשהוא הוגה בהתמדה, תוך שישב באותו מקום ועם אותה גמרא, עדיין עם השטריימל והקאפטן!… ההבדל היה רק שדפי הגמרא זזו כבר בדפים רבים קדימה… – כה סיפר הרבי מערלוי זצ"ל ממה שראו עיניו" (מפי נכדו הרה"ג רבי יעקב מרדכי הגר).
שהזמן יבער לך
"ניתן לומר שהדבר העיקרי בהדרכות קדשו היתה הקריאה והצו לנצל את הזמן; הוא היה אומר 'עשה לך שרף', 'עשה' אותיות 'שעה' – די צייט זאל דיר ברענען [שהזמן יבער לך]. בכל עת קרא הרבי להקדיש את הזמן – את הימים, השעות והשניות – לשם ה' ותורתו ולהיזהר מביטולם לריק.
"את היסודות הללו, כמו את מכלול דרכי עבודת ה' בקדושה ובטהרה ע"פ מסורת צדיקי בית ויז'ניץ, החדיר בעוז ובתעצומות בהמוני שומעי לקחו שצמאו לדברותיו, באלפי שיחות קודש שנאמרו ונשנו בבית מדרשו מדי שבת בשבתו ומועד במועדו, ובשיחות הדרכה תכופות לתלמידי הישיבות ולבני החבורות. וכן בכל פעם, לדוגמה, כשאחד הגיע להתברך מרבנו לרגל יום הולדתו, אמר: 'נישט פארברענגען די צייט' וזירז בכל עת שלא לבטל את הזמן" (מפי חדב"נ הגה"צ רבי מנחם ארנסטר).
יש שם פני יהושע?
"כשהרבי היה במנוחה בשווייץ, היה יושב כל היום בחדרו ולומד ללא הפסקה. פעם ניסו המשמשים לשכנעו לנסוע לאחד ההרים המושלגים ולשאוף אוויר צח ובריא, אך הרבי סירב. 'מה יש שם? פני יהושע? ר"ן על נדרים? מה יש לי לחפש שם?'. וכשהמשמשים ענו לו שהרבי ייסע להרים והם יביאו את ספרי הפני יהושע והר"ן וכל מה שהרבי יבקש, חייך הרבי ואמר: 'נו, מדוע צריכים להטריח ולטלטל את הספרים להרים, אפשר להישאר כאן וללמוד ללא הפרעה'.
"היה שם אחד שלא הירפה וניסה שוב לומר שבהרים ניתן לראות מפלי מים מרהיבי עין שמביאים להרחבת הדעת ולמנוחת הנפש, ענה הרבי: 'כדי לראות מים זורמים לא צריך לנסוע להרים, ניתן לפתוח את הברז ולראות כיצד המים זורמים', וחזר ללמוד בהתמדה ולא אבה לשמוע יותר" (מפי נכדו הרה"ג רבי ברוך שטרנבוך).
(מתוך מאמרו של הרב טוביה פרינד, 'המודיע', י"ט באדר תשע"ז)