"ּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (י"ב, ג')
כשהיה שומע רבנו על לידת בן לאחד ממשפחתו או ממקורביו, היה אומר להם: 'היסוד ושורש העבודה (שער העבודה פ"ה) כותב שכששומע שנולד בן היה אומר, ב"ה נולד עוד עובד ה' ללמוד תורה'.
כשהחל רבנו לכהן כראש כולל פוניבז' היה מגיע הרבה לשמחת 'שלום זכר' של האברכים, ובשאר השמחות היה מגיע פחות. פעם השיב לשאלת חתנו הגר"ז ברלין, מפני מה נראה שיותר אוהב ללכת ל'שלום זכר' משאר שמחות: אני אוהב את האברכים ושמח להשתתף בשמחתם. בשאר השמחות יש מזרח ויש כיבודים ואני בורח מזה, ב'שלום זכר' אין מזרח אין כיבודים רק באים לשמוח עם בעל השמחה, לכן לשם אני אוהב ללכת'.
קביעת זמן המילה
שח לנו הרב א"ג: כשנולד בני בשעטו"מ היה נידון האם לעשות ברית ב-10 בבוקר, כיון שרוב משפחתי גרה רחוק, והיתה טרחה גדולה מאד לעשות הברית ב-9, אלא שאז האברכים בכולל יגיעו לסדר מאוחר, או לעשות המילה בצהרים ואז אפסיד את מעלת הזריזין. ואמרתי לרבנו שאף שפורסם בשמו כמה פעמים שר"מ בישיבה לא יעשה ברית בבוקר כיון שהוא צריך למסור שיעור וזה גורם ביטול תורה, אך יש לחלק דר"מ מחויב להעמיד את עצמו כמוסר שיעור, אך אני אין לי שום חיוב דיני בזה. שאל אותי רבנו אם אני אברך מקובל בציבור, ויתכן שיבואו אברכים לברית. אמרתי לו שאני מוכר בחברה… וחזרתי שוב על החילוק. תפס רבנו את ידי ואמר לי במנגינה 'ביטול תורה! אצלי ביטול תורה זה עוון הכי חמור שיש, והוא דוחה את כל הענינים שבתורה' [והוא אמר זאת במנגינה שהסבירה לי היטב שאין כל שאלה בענין, ואצלי החיסרון שאין לי הערכה לתורה]. אמרתי לו שאתלה מודעה בכולל שאף אחד לא יבוא. הוא שאל אותי אם הכולל כ"כ ממושמע, אמרתי לו אבל כך אני מסיר את האחריות, ענה לי שוב, אצלי ביטול תורה הכי חמור, וכל מה שגורם לזה בין באונס ובין ברצון הוא גורם לעבירה הכי חמורה, וסכ"ס אתה גורם לביטול תורה.
בסוף החלטתי לעשות כמין פשרה, לעשות ברית ב-9:30 ולא לתלות מודעה בכולל. הגר"ח קניבסקי היה אמור להיות הסנדק בברית וזו השעה שקבעתי איתו, כשהתקשרתי להודיע היכן הברית, אמרו לי תשתדלו לדייק ולהיות מוכנים כבר ב-9, אמרתי לו שחלה כאן טעות וקבענו ל-9:30, והוא משום מה כתב 9:00 ממש בטעות, ואמרו לי שבחיים לא אירעה לו כזו טעות… בסופו של דבר הברית היתה ב9:05- והאברכים הגיעו לכולל ב9:20. רצון יראיו יעשה.
שח לנו הרה"ג ר"י רוזנגרטן: כשבאתי להזמין את רבנו לברית של בני בכורי שאל מתי הברית, אמרתי ב-9:30. שאל למה? אמרתי כדי שיספיקו לבוא מחוץ לעיר. אמר לי: אבא שלך גר בב"ב, השווער שלך גר בב"ב, אז למי לחכות, זה 'ביטול תורה', תעשה ב-9. וכך הווה. היינו עשרה אנשים בדיוק ב-9 וגם רבנו דייק והגיע לאולם ב-9 והתחיל הברית בדיוק ב-9.
פעם אחת אירע שרבנו היה סנדק בשביעי של פסח ברמת גן אצל אחד מתלמידיו שהיו לו בני משפחה קרובים שאינם שומרי תורה ומצוות בתל אביב, ורצה לעשות ברית בבני ברק, אך רבנו אמר לו שיעשה באמצע הדרך ברמת גן, למנוע חילולי יו"ט, שהם יוכלו לבוא ברגל מתל אביב, והוא יטרח ויבוא עד לברית להיות שם סנדק, והלך כחצי שעה לשם כך. וכן הגיע לשם הגר"ח פרידלנדר, שהיה קשור עם אותו אברך, להיות מוהל.
שאלו קמי' רבנו: אחד החזיר אדם בתשובה, והלה מרגיש שחייב לו חייו, האם לתת לו כהכרת הטוב סנדקאות או שמא יתן לת"ח וצדיק ממנו? והשיב רבנו שאכן יכבד אותו בסנדקאות, כי גדולה מאד חובת הכרת הטוב, ואין מה לדאוג, לא יצא מכך ח"ו שום נזק, אדרבה זה יביא רק תועלת לרך הנימול (כ' צדיק כתמר יפרח).
שח הגר"א מן: שאלתי את פי קדשו של רבנו: בעל תשובה עושה ברית לבנו בש"ק, ואביו מחלל שבת אומר שקשה לו להיות אצל בנו כל השבת ויבוא ברכב בש"ק. יש לבן עצה אחת למנוע את נסיעת אביו, אם יכבדו כסנדק, ואז יסכים לשהות אצלו בשבת, אבל האב רצה לתת לאדם גדול, האם מותר לו 'על חשבון הילד' לתת למחלל שבת? והשיב: כמה ההוא אדם גדול איני יודע, אבל שאביו יחלל שבת זה ברור, וזכות זו שמונע מאביו חילול שבת היא זכות לילד לא פחות מאדם גדול. (כל משאלותיך).
שוב נשלחתי לשאול קמיה דרבנו על אברך שנולד לו בן ומעוניין לתת סנדקאות לאדם גדול, אבל אברך פלוני ביקש אם אפשר לתת לו את הסנדקאות כיון שאין לו ילדים, ושמע שיש סגולה לזש"ק להיות סנדק. אבי הבן מוכן לעשות חסד, אבל כיון שסנדק אדם גדול זה טוב לילד, האיך מותר לקחת טובה זו מבנו. רבנו הצדיק את האברך שמסתפק האם נכון למנוע רווח מהילד, ואמר כי מצידו האברך צודק. אך בפעם נוספת שנשאלה השאלה קמיה רבנו השיב: מי הוא האדם גדול שרוצה לתת לו איני יודע, אבל המצוה היא ודאי מצוה אמיתית. לכאורה המצוה היא לא פחות מאדם גדול (כל משאלותיך).
ראצ"ט בא לפני רבנו בשאלה: אחד הזמינו להיות סנדק, וחשב לומר לו שיקח ת"ח ולא אותו. אמר לו רבנו: א"א לדעת מי חשוב בעוה"ב יותר, הרי 'עולם הפוך ראיתי' ומצוה הבאה לידך אל תחמיצנה.
סיפר ת"ח פלוני לרבנו כי בברית שעשו לאחיו, סבו רצה סנדקאות, ואמר לו החזו"א שיעשה חלוקה, הוא החזו"א יקבל את המצוה והסבא יקבל את העשירות. רבנו הגיב ואמר, זו כמובן חלוקה לא שווה, כמו שאחד יקח מיליארד דולר, והשני כמה שקלים, כי מה ערך למצוה ביחס לעשירות עולם הזה שזה עולם חולף (מאחורי הפרגוד עמ' 466).
התחשבות בזולת
סיפר הרה"ג ר' טוביה לוינשטיין בשם אחיו הרה"ג ר' יצחק: באחד השנים, בשעה 11 בבוקר נכנס אברך לרבנו וביקש שרבנו יהיה סנדק בעוד שעה לבנו בעיר אחרת, אמר לו ר' יצחק: א"א לקבוע מרגע לרגע וצריך להתכונן קודם, ובדיוק רבנו עבר שם ליד הדלת, ור' יצחק אמר לרבנו בבדיחותא, האברך הזה רוצה שרבנו ילבש את הפראק ויסע לעירו להיות סנדק. רבנו הסתכל על האברך ואמר לו להכנס לחדרו, ושאלו מה הענין? הלה הסביר שאשתו קשה לה מהלידה ואמרה שהיא תירגע אם רבנו יהיה הסנדק ולכן ניסה היום אולי בכל אופן הוא יסכים להגיע, ואמר רבנו א"כ אני נוסע. כשהגיעו לשם התברר שיש טעות בשעות, ורבנו צריך להשאר עוד שעה וחצי עד הברית, ניגש האברך להתנצל, ואמר לו אחד המשמשים שא"א כך לעכב את רבנו ושיגיד ליולדת שרבנו ניסה ורצה להיות סנדק וזה יספיק. רבנו שמע ואמר לאברך: תראה, הוא עסוק נורא, הוא חייב לחזור, אז הוא יחזור עם הנהג שלי, ואני אחכה פה שעה וחצי ותדאג לי רק בסוף למונית שתחזיר אותי הביתה, וכמובן שגם הם נשארו עמו, וכך נשאר שעה וחצי עד הברית לאברך שכלל לא הכירו מעולם.
הרה"ג ר' מרדכי אריאל סיפר כי זוכר ברית אחת שהיה רבנו סנדק והצלם לא הספיק לצלם והתאכזב מאד, ועשה עמו רבנו חסד והשאיר התינוק אצלו עד שגמר לצלם כל התמונות.
סדר הברית והברכות
ביאר רבנו את הענין שהרבה עושין את המילה ליד ארון הקודש – כדי שזכות התורה תגן על התינוק. והזכיר שבבריסק היה בבית הכנסת כסא מיוחד לאליהו הנביא, והיה עומד תמיד בפינה מיוחדת לבריתות סמוך לארון הקודש. והראה רבנו דבר פלא, מה שכתב הרוקח בס' סודי רזייא (הל' המלאכים) 'ואליהו זכור לטוב ממונה על הרבה, ויש לו שלוחים הרבה, שהרי כשנימולים בשבת בהרבה מקומות איך יהיה בכאן ובכאן אם יש תחומין למעלה מי' טפחים, אלא שיש לו שליחים תחתיו'
סיפר רבנו שהיה אצלו חולה אחד ל"ע, אמרתי לו עצה: להתפלל בברית מילה בשעה שהתינוק בוכה. ומקורו מובא במפרשי הגמ' בשבת קל, א.
ונשאל רבנו האם בברית בשבת ג"כ מותר לבקש אז?
וענה הגר"א (אמרי נעם ברכות מח, ב) שאין לבקש שום תחינות ובקשות בשבת, ואין נפק"מ אם זה שעת ברית או לא, ורק כשזה פיקוח נפש אז מותר להתפלל.
רבנו לאחר ברית הקפיד לברך את הילד: שיהי' צדיק ותלמיד חכם. וביאר כי כשמברכים על תורה ויראת שמים, צריך קודם לברך על יראת שמים ואח"כ על תורה, כדכתיב ראשית חכמה יראת ה'.
[ובענין זה סיפר הגר"א מן: נזדמנתי לבר מצוה של נין רבנו וכיבדוני לומר דרשה. בגמר הדרשה בירכתי את נער הבר מצוה שיהיה 'ת"ח ירא שמים ובעל מידות טובות'. אמר לי רבנו לא כך הסדר, אל ראשית חכמה יראת ד'. דבר ראשון יראת שמים. ושאלתיו כי במשנה ברורה (סי' מ"ז סק"י) כתב 'תמיד תהיה תפילת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מידות טובות', הרי שלומדי תורה תחילה? והשיב כי פעם הרחוב היה נקי, והאוירה היתה נקיה, והדבר הראשון היה יראת שמים, אבל בדורות האחרונים אם לא ילמד מהיכן יתחיל היראת שמים, הרי מיד יסטה מן הדרך כשלא יתחיל קודם ללמוד תורה, וכן באמת ראשית חכמה יראת ד', אבל לדורות שלנו הדרך הראשונה ליראת ד' הוא ללמוד, ולכן כתב המשנ"ב שדבר ראשון יתפללו ההורים על בניהם שיהיו לומדי תורה, ונמצא אם כן שהברכה צריכה להיות שיהיה ירא שמים, אך כיצד זה יבוא, על ידי שילמד תורה ואז יתחיל היראת שמים וע"י הראשית חכמה יראת ד' יגיע לחכמה ויהיה ת"ח, ע"כ. ומה שכתב המשנ"ב בלשונו לומדי תורה ולא כתב שיהיו תלמידי חכמים, שמעתי מהגר"ח קניבסקי כי אלף נכנסים לביהמ"ד ואחד יוצא להוראה ולא כולם ת"ח, אבל כולם צריכים להיות לומדי תורה (כל משאלותיך)].
מעשה ששימש רבנו כסנדק באחת הבריתות שהתקיימה בשבת באולם בב"ב, ונשפך בשגגה מדם הברית על אצבעו של רבנו, רבנו לא רצה לשטוף ידו במים של האולם, שלא הוכנו בער"ש בלי חשש חילול שבת רח"ל, ומאידך לא רצה לצאת כך לביתו דיש בזה חשש טלטול, [ונראה שלנגב בממחטה לא רצה משום צובע], לכן המתין שם זמן ממושך עד שהתייבש הדם על ידו וקילפו, ורק אחר כך שב לביתו.
(קטעים מלוקטים מתוך הספר 'כאיל תערוג')