"זכיתי להתפלל במשך עשרות שנים בבני ברק ביחד עם אבי רבי שלמה שטנצל זצ"ל, בבית הכנסת של הגאון האדיר רבי נתן גשטטנר זצ"ל, שהיה אחד מהגאונים הנסתרים של הדור האחרון, ולשמוע את קולו המיוחד כשהיה עובר לפני התיבה.
"אולם מתברר, כי בשקט בשקט, בביתו ברחוב דבורה הנביאה 3 בבני ברק, בקומה הראשונה, לא רק ישב הגר"נ גשטטנר והגה בתורה בין אלפי הספרים שגדשו את עמודי ברזל עד התקרה מסביבו, ולא רק כתב, ישב והקליד במכונת הכתיבה שלו את 180 ספריו 'להורות נתן' 'ונתן פריו', אלא גם קיים כפשוטו את דברי המשנה 'ויהיו עניים בני ביתך'. דווקא המסכנים והגלמודים, מקבצי הנדבות מבני ברק, זכו לשבת מדי שבת סביב שולחן השבת של הגאון הרב גשטטנר זצ"ל".
המספר, הרב יונתן שטנצל, פנה לבנו של הגר"נ זצ"ל, הגאון רבי שלמה גשטטנר שליט"א מ'העדה החרדית', שניאות להרחיב את היריעה על פרק זה במסכת חייו של אביו זצ"ל ב'קו המשניות והחסד' – 'אמר אביי' (077-2247333).
"את מצוות הכנסת אורחים ירש אבי זצ"ל מאביו, סבי רבי עמרם זצ"ל וסבתי מרת מלכה ע"ה, בבודפסט שבהונגריה, שגם הם הכניסו לביתם אורחים קשיי יום, ונתנו להם לאכול ואף לישון.
"העניים שהגיעו לביתנו ברחוב דבורה הנביאה בבני ברק, היו מאוד משונים בלבושם ובהתהגותם. ומטבע הדברים בקיץ היה קשה הרבה יותר לשבת בסביבתם. אבל זה לא מנע מהם לקבל את כל היחס. הם קיבלו הראשונים את האוכל, היו שרים את השירים שלהם, הם פשוט קיבלו הרגשה שהם בבית שלהם.
"היה יהודי מסכן שדפק פעם בביתנו בשעה 1:00 בלילה. האמת, שאצל אבא שלי זה לא היה מאוחר, כי הוא היה הולך לישון בשעה 3:30 לפנות בוקר. היהודי היה רעב, ונפשו חשקה בחביתה. אבא שלי עזב את הגמרא וניגש בשמחה למטבח לקיים את החסד בגופו, למרות שהוא לא היה מנוסה בזה, וטיגן לו את החביתה לשביעות רצונו. אבל אז הגיעה דרישה נוספת – כוס קפה, אבל עם חלב חם. לא מים חמים עם חלב, אלא חלב חם. אז אבא ניגש למקרר והוציא פינג'ן מיוחד וחימם לו את החלב.
"היה קבצן אחד שהיו עליו רינונים ואחד מעסקני בני ברק פנה לאבי זצ"ל ואמר לו שצריך להרחיקו ולא לארח אותו. אולם אבי השיב לו, שיהודי שמבקש לאכול אי אפשר לסרב לו, וע"פ הלכה צריך עדים להוכיח שהוא לא בסדר, ואולי היתה זו רק מעידה חד פעמית מצידו, ואולי הוא חזר בתשובה וכו'. משראה העסקן שדבריו אינם מתקבלים על דעתו של אבי, פנה להרב שך זצ"ל, להתלונן בפניו על אבי שעדיין ממשיך לארח את אותו קבצן. ואכן הרב שך שלח שליח לאבי ודרש ממנו שלא לארח את הקבצן הנ"ל מהטעמים האמורים.
"אבא שלח אותי כשליח אישי מטעמו בחזרה להרב שך. זה היה במוצאי שבת, לפני 50 שנה. הייתי אז בחור צעיר. נקשתי על הדלת ברחוב ראב"ד. להפתעתי, הרב שך פתח לי את הדלת בעצמו ללא גבאים. הוא הכניס אותי לסלון. אני זוכר בדיוק מה הוא למד אז – גמרא בבא בתרא בדף קו, בכרך של מהדורת 'פנינים'. הוא הורה לי לשבת בראש השלחן, כשהוא יושב בצד.
"מסרתי לו את דברי אבי זצ"ל, שאיך אפשר לסרב ליהודי שמבקש להתארח לאכול בשבת, כי בשיטה הזו הרי אי אפשר יהיה להכניס אף אחד הביתה. פלוני מדבר באמצע קדיש, אלמוני מדבר לשון הרע… כל אחד עם העבירות שלו. והרב שך שמע וקיבל. 'תמסור לאביך שהוא יכול לתת לו לאכול'"…