חשיבות מנהג ישראל
במג"א ובמ"ב מובא, שמנהג רוב הלומדים להיות ניעורים בליל שבועות ולעסוק בתורה. פעם אמר תלמיד לפני מרן הגרש"ז זצ"ל, שלפי טבעו אם יהיה ניעור בלילה ישתבש עליו עי"כ כל סדר היום שלאחריו, וקשה עליו הדבר ביותר.
השיב רבינו, שאמנם נכון הוא שכשלעצמו היה ראוי שבכגון דא ישכב לישן כצרכו, אבל כלל גדול הוא בכל כגון דא, שהנהגה שנתפשטה ונתקבלה בקרב כל היראים והלומדים – יש להיזהר בעצמו וכך לחנך את ביתו להתייחס לכך בכובד ראש ולהשתדל לילך בדרך זו. ולכן בנד"ד, כיון שכך מנהג הלומדים בכל המקומות, ואם לא ינהג כן אולי ייחשב הדבר בעיני בניו ובני ביתו כקלות ח"ו, עליו להשתדל לקיים המנהג על אף הקושי. ורבינו עסק בחלק מלילה זה בלימוד לפי הסדר הנדפס ב"תיקון ליל שבועות".
לצייר בלב, לא על הדף
נשאל פעם רבינו אם יש מקום לצייר ציור של מעמד הר סיני ולהעמידו בבית במקום בולט, כדי לבוא עי"ז לקיום מצות זכירת מעמד הר סיני. והשיב, כי אף שמצד ההלכה אין בזה בית מיחוש, אין זו הדרך הישרה, כי כוונת התורה היא שיקבע האדם דברים אלו בלבו, על פי הבנתו ורגשי לבבו בציור רוחני, ואין מקום לקובעם בציור. ומה שמציירים עבור הקטנים בבתי החינוך את סיפורי ומאורעות פרשיות השבוע וכדו', זהו רק לפי שעה ולפי דעתו של קטן, אבל אין מקום לעשות ציור קבוע ממעמד הר סיני וכדו'.
והוסיף רבינו, שגם לעניין ציורים אלה שעושים עבור הילדים, יש להתריע כנגד המציירים את האבות הקדושים ויתר גדולי אומתנו באופן "עממי" ופשוט, כרועי צאן תמימים וכדו', שהדבר נובע משטחיות ומביא לזלזול ח"ו בעיני הילדים הרכים, ומקלקלים תחת לתקן.
מדוע אין ציווי לשמוח בחג השבועות?
הננו להעתיק כאן מה שהדפיס רבינו ב"פעמי קול תורה" לרגל חג השבועות תשכ"ב:
חג השבועות זמן מתן תורתנו, הוא היום הגדול אשר בו בחר בנו ד' ורוממנו מכל עם, וירד על הר סיני ונתן לנו את התורה, כלי חמדתו, במעמד גדול ונורא. רבים תמהים וגם משתוממים, מדוע לא ציותה התורה לחוג ולשמוח ביום קבלת התורה, כמו שנצטווינו מאת ד' לחוג ולשמוח בחג המצות ובחג הסוכות זכר ליציאת מצרים ולענני הכבוד שהיו במדבר [- כלומר שלא נכתב בתורה שהשמחה בחג זה תהא מפני קבלת התורה].
ולא די בזה, אלא גם העלימה התורה מאתנו ולא כתבה בפירוש היום המדויק אשר בו ניתנה התורה לישראל [במק"א כתב רבינו בזה: מה שלא נזכר בפירוש בתורה שחג השבועות הוא יום מתן תורה, הוא כדי ששמחת מתן תורה שבכתב תהא מבוססת על האמונה בתורה שבעל פה ובקבלת חז"ל שזהו יום מתן תורה. עכ"ל].
גם לא תמיד חל חג השבועות בשישי בסיון שהוא יום מתן תורתנו, וכשיזכנו ד' במהרה לקדש החודשים ע"י בי"ד מומחים, יש אשר חג השבועות יחול בחמשה ולפעמים גם בשבעה בסיון.
אך טעמו של דבר הוא, כי לאחר שה' הוציאנו מעבדות מצרים לחירות עולם, גם בהיותנו נכנעים ומשועבדים לזרים היינו והננו תמיד בני חורין גמורים. ה"יציאה" ממצרים היתה מאורע חד פעמי, והיא נחלת העבר שהיה פעם ואיננו עוד. ואף שהננו מזכירים יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה, עם כל זאת רק בליל הסדר חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ולא בכל ימות השנה. לפיכך אנו חוגגים שבעה ימים את חג הפסח למען נזכור תמיד את יום צאתנו ממצרים, וכן בחג הסוכות למען נזכור את אשר זכה הדור ההוא אשר יצא ממצרים – "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וגו'".
לא כן השמחה הגדולה בקבלת התורה. לא היה זה מאורע של אותו היום בלבד, ואף שחייבים אנו לזכור תמיד את מעמד הר סיני שהיה במורא ובפחד גדול, עד שמרוב פחדם של ישראל מהאש הגדולה נבהלו ולא קבלו את התורה עד שהקב"ה באהבתו הגדולה כפה עליהם הר כגיגית – אולם לאחר שהתורה כבר ניתנה וטועמיה חיים זכו, אין לך שמחה גדולה משמחת התורה, וחביבה היא על לומדיה "ושמחין בה בכל יום ויום כנתינתה בסיני" (ברכות ס"ג ע"ב).
גם עיקר מצות לימוד התורה הוא להיות שש ומתענג בה, וכששומעים דבר חדש מן התורה – "שמחין בו ומקבלין אותו בצמאון כמי שלא שתה מים מימיו" (בראשית רבה צ"ז ה'). כמו כן, הקשר והאחדות הגמורה שבין אורייתא וישראל לא נתחדשו כלל במעמד הר סיני שהיה בו' בסיון. אז רק נתגלה הדבר ונתפרסם, אבל אחדות מוחלטת זו כבר היתה קודם ואף קדמה לבריאת העולם. וכבר קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה. ואף שזרח ה' משעיר והופיע מהר פארן לבקש מאומות העולם שיקבלו ממנו תורתו, לא נתכוון אלא להוסיף להם על הז' מצוות את כל התרי"ג מצוות, אבל לא ליתן את כבודו כלי חמדתו לעם אחר, כי רק אורייתא וישראל חד ולא שום אומה ולשון, וכמאמרם של רז"ל "אלמלא ישראל אין תורה".
לפיכך לא רצה הקב"ה לציין ולכתוב מפורש בתורה הקדושה את היום אשר בו נתן לנו את התורה, וכן גם אנחנו – אין אנו חוגגים ושמחים לזכרו של יום זה כמו בפסח וסוכות, שהם היו לזכר יציאת מצרים וישיבה בסוכות שקרו פעם וכבר עברו, אלא בכל יום ויום הננו מודים ומשבחים את שם קדשו אשר בחר בנו ונתן לנו את התורה שנותנת חיים ושמחה ללומדיה בכל עת ובכל שעה כאילו ניתנה עכשיו מסיני.
מעמד הר סיני איננו מעמד חד-פעמי, אלא הולך ונמשך תמיד יומם ולילה בלי שום הפסק. וכמאמר רז"ל בזוה"ק "מאן דאשתדל באורייתא כאילו קאים כל יומא על טורא דסיני וקביל אורייתא", וכן גם אמרו רז"ל במסכת קדושין "כל המלמד את בנו ובן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני שנאמר "והודעתם לבניך ולבני בניך" וסמיך ליה "יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב".
ונכון מאד לזכור תמיד את אשר אמרו רז"ל בקהלת רבה – "הואיל והבל הם ימיו של אדם וכצל עובר מה הנאה יש לו בחיים? אלא יתעסק בדברי תורה שכולן חיים". וגם אמרו רז"ל "שלא נברא האדם אלא לעמל, אם זוכה הוא עמל בתורה ואם לא זוכה הוא עמל בדברים בטלים". אשרי מי שעמלו בתורה. עכ"ל רבינו.
(מתוך ספר 'הליכות שלמה' – חג השבועות)