סיפרה הרבנית ע"ה, אשת חבר למרן רבי ניסים קרליץ שיבלחט"א, שאבי רבנו – הגאון רבי מאיר זצ"ל – נתן לה עצה טובה בטפול בילדים, ושמעה מנשים שהעצה הזו הועילה גם להן:
היה זה כאשר יום אחד עלה רבנו וראה שקצת קשה עם הילדים. אמר לרבנית בהכנעה ובעדינות באופן שלא תפגע, שיש לו עצה טובה ומעשית כיצד להקל על הטרחה עם הילדים: במקום לבקש מהילדים לבוא לשולחן לאכול, האמא תניח על השולחן את האוכל והיא עצמה תטול ידים ותשב לאכול, ותאמר להם: "תראו, אמא כבר אוכלת!", וזה יגרום שהם כבר יבואו מעצמם…
הוסיפה הרבנית: "מזה למדתי עוד, כיצד להשכיב את הילדים בצורה קלה: במקום לבקש מהילדים ללכת לישון, הלכתי אני בעצמי לנוח מעט, והילדים היו מתלחשים ואומרים: 'אמא כבר הלכה לישון!' ואז היו הם בעצמם הולכים לישון. כך מרוויחים עוד שגם לאמא יש הזדמנות לנוח מעט…" (שם)
כיצד אבי הרבנית מרגיע את בנו?
שחה הרבנית ע"ה, כי יום אחד בתקופת ילדותה חזר אחד מאחיה הביתה, ובכה בפני אביה הגאון הצדיק רבי צבי הכהן קופשיץ זצ"ל, שחבר הציק לו בכיתה.
"אחי בכה מאוד", סיפרה הרבנית, "ומעניין לשמוע כיצד הצליח אבא החכם להרגיע את בנו הנסער. הוא אמר לו: 'מדוע תבכה, בני? הרי אם מישהי עשה לך דבר רע – אתה תמיד יכול לסלוח לו ובכך לפתור את כל הבעיות… אם היית מספר לי להפך, שאתה עשית משהו רע לאחד מחבריך – אז הייתי אומר שיש לך בעיה… אבל במקרה שלך, מה הבעיה? תסלח להוא וגמרנו…'
"דבריו של אבא הרגיעו את אחי. אפשר היה לראות איך במשפט אחד תכליתי, חינוכי ומוסרי מאין כמוהו, הצליח אבא להפוך את היגון לשמחה" (שם).
(מתוך 'נשיח בחוקיך', תשע"ז)