הכתובת הנכונה
ביום רביעי האחרון נקבעה לי פגישה במשרד השוכן בבניין משרדים גדול באחת מערי הארץ. כשהגעתי לשם, ראיתי שזה בנין בן 15 קומות, כשבכל קומה עשרות משרדים. חיפשתי בשלט המודיעין שבכניסה לבניין – אך שם המשרד הנ"ל לא הופיע שם.
עמדתי אובד עצות. לא שמרתי אצלי את מס' הטלפון של המשרד. עמדת המודיעין בכניסה היתה ריקה, נותרו עוד כשתי דקות למועד הפגישה. מה עושים? בהתחלה חשבתי לחפש רגלי את המשרד בכל הקומות, אבל כבר לאחר הקומה הראשונה הסתבר לי שהחיפוש הזה יארך לפחות שעה תמימה.
ואז, במין הארה של רגע, החלטתי: הקב"ה יודע מה אני מחפש כאן, והוא יכוון את צעדיי.
נכנסתי למעלית, לחצתי אינסטנקטיבית על לחצן מס' 9. המעלית הגיע לקומה 9, הדלתות נפתחו, ומול עיני הופיע בכל הדרתו השלט של המשרד המבוקש…
מעבר להשגחה הפרטית המופלאה, למדתי מכך עוד משהו. הסייעתא דשמיא הזאת לא היתה לאחר תפילה בדמעות שליש מעומק הלב, ולא לאחר התעמקות של שעה תמימה בשער הביטחון – זו היתה מחשבה מהירה כברק, שלא לקחה יותר מחמש שניות. אבל היה היתה אמיתית, מתוך שכנוע מלא. וזה הספיק כדי לפעול את הישועה, ושמהשמים ינחו את צעדיי למקום המדויק אליו הייתי צריך להגיע.
א' כ'
מוויתור לא מפסידים
גרתי פעם בדירה מעמידר [היום הדירה היא שלי, ועל כך בהמשך]. יום אחד דופקים שני שכניי מלמעלה ומבקשים ממני לחתום שאני מרשה להם לבנות על הגג. אמרתי להם: תנו לי לחשוב.
לאחר שבועיים החלטתי, שגם אם יהיה לי אולי נזק מזערי, לא שווה לריב עם השכנים.
בחורף הראשון לאחר שהם בנו, ראיתי שהבניה שלהם חסמה במידה ניכרת את הרוח הקרה, וכתוצאה מכך שילמתי פחות הוצאות על חימום. אבל זה היה הכסף הקטן…
'הכסף הגדול' היה בתקופת ההתנתקות. אחת הדרישות של מפלגת העבודה כשהצטרפו לממשלת שרון היתה, שאלו שיש להם דירה מעמידר יוכלו לרכוש אותה במחיר סמלי.
זמן קצר לאחר מכן קיבלתי הודעה, שאם הדירה שלי שווה למטה מסכום מסויים בשקלים, שהיה אז שווה ערך ל-200,000 דולר, עלי לשלם רק 15%, אבל אם היא שווה יותר, אני חייב לשלם את כל ההפרש, לפי מחיר מלא בעמידר. ולא מעניין כמה חרדים מוכנים לשלם על הדירה, כי יש להם שמאים משלהם. השורה התחתונה היתה, שכתוצאה מההרחבות של השכנים בבניין, יכולתי לרכוש את הדירה ב-50,000 דולר פחות מהמחיר בשוק.