השיעור על מערכת החוק במדינת ישראל הוא אחד השיעורים ממשבר הקורונה.
את העיוות של מערכת החוק ואכיפתו במדינת ישראל, ניתן ללמוד מסיפורו של ארגון 'יד שרה'.
הרב אורי לופוליאנסקי, המנהל והעומד בראש ארגון 'יד שרה', הביא מיד עם תחילת המשבר חמשה מטוסים ובהם ציוד רפואי רב, כולו מיועד להשאלה, כלומר: ללא תשלום. במהלך חודשים אלו, בעזרת הציוד הזה נחסך לאלפי חולי קורונה הצורך להתאשפז, והתאפשר להם לקבל את הטיפול בביתם, עם אותם מכשירים שהיו משרתים אותם בבתי החולים.
כך נוצר מצב שמבתי החולים ירד העומס בעשרות אחוזים! אם חלק מבתי החולים זועקים לכח אדם, ושכח העובדים נשחק והמערכת עומדת לקרוס, מה היה יכול לקרות ללא הציוד הרפואי הזה, שמשאיל ארגון 'יד שרה', וללא הרעיון המהפכני של האשפוז הביתי.
בבוא היום, כשישבו ויסכמו את העובדות מתקופת הקורונה, יבינו אולי כי הרעיון הציל, פשוטו כמשמעו, את מדינת ישראל!
ואני אומר "אולי", כי ספק גדול אם יתנו לאמת הפשוטה הזו להישמע, או שכרגיל, המערכת תגונן על עצמה, ותמנע את הכרת התודה ממי שזו מגיעה לו.
ולחשוב שמערכת החוק במדינת ישראל רדפה אחרי האדם הזה, רק בגלל שחשדו כי קיבל תרומות עבור הארגון יוצא הדופן, שבראשו הוא עומד? לחשוב שמי שמכהן כשופט במדינה, הרואה עצמה כמתוקנת, גזר את דינו לכמה שנות מאסר, ורק בית המשפט העליון הוציא אותו מאיום המאסר, כשהבין את גודל האבסורד?
האם יש דוגמה חריפה יותר לכפיות טובה?
האם ליישם את הכלל של "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא", ביחס לכלל אלה שמואשמים על ידי מערכת המשפט הישראלית?