שופר מיוחד היה גנוז בידיו של הגאון רבי אריה לוין זצ"ל, אותו קיבל במתנה מהגאון רבי חיים ברלין זצ"ל, בנו של הנציב זי"ע. שופר זה שימש את רבי אריה להכרזה על כניסת השבת, ע"י תקיעה ארוכה לארבע רוחות השמים, ובשופר זה אף היה תוקע לחולים ונדכאים, אשר נבצר מהם לבוא לבית הכנסת לתקיעת שופר.
מיוחד ומיוחס היה שופר זה, כפי שסיפר עליו רבי חיים ברלין בעצמו:
כאשר הייתי רב של מוסקבה, גזרו הרוסים על היהודים גזירות רבות. פעילות יהודית היתה מסוכנת מאוד, והנה חודש אלול בא, והשופר היחיד שהיה בבית הכנסת נסדק ונפסל. בכל האזור לא נמצא שופר כשר אחר, וכבר לא היה די זמן להביא שופר כשר מחוץ לגבולות רוסיה…
בצר לי הבנתי שכנראה זו תהיה השנה הראשונה, בה לא יזכו תושבי מוסקבה היהודים לשמוע קול שופר…
ליל התקדש חג. השמש שקעה ויום הדין הנה בא ושופר אין. רבי חיים שב מבית הכנסת, סעד את סעודת החג והתיישב ללמוד הלכות שופר. 'הלימוד יעלה לרצון לפני שומע קול תרועת עמו, כאילו תקענו בשופר', הרהר…
למחרת עם זריחת החמה, יצא רבי חיים מביתו לכיוון בית הכנסת, והנה הוא רואה לנגד עיניו בפינת הרחוב, עגלה עמוסה בחפצים ישנים, ומקומו של העגלון מקושט בקישוטים שונים, ביניהם שופר! רבי חיים לא האמין למראה עיניו… הלא זהו שופר אמיתי!! שופר ממש!!
רבי חיים ניגש לעגלון ושאל אותו: "מנין לך שופר זה?", "יסלח לי כבוד הרב" – רעד קולו של העגלון – "לא ידעתי שזה שלך"…
רבי חיים לא נרתע, והמשיך לחקור את העגלון אודות השופר, כדי לדעת אם הוא נעשה בידי ישראל והוא כשר למצווה. העגלון סבר שרבי חיים הוא הרב של בית הכנסת ממנו לקח את השופר, וחשש שמא הוא יסגיר אותו לשלטונות, ובתמורה להבטחה שרבי חיים לא יעשה כן, נתן לו את השופר וסיפר לו כי חובב חצוצרות הוא, והוא גנב אותו מבית הכנסת הסמוך לביתו.
שופר זה נדד עם רבי חיים בכל מסעותיו, וכאשר הגיע לארץ ישראל, מסר אותו לרבי אריה לוין שעשה בו מצוות רבות וזיכה בו את הרבים.