"וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם" (במדבר י"א, י"ז)
אחד היהודים בעירנו התקרב מאוד לרבינו. רבינו נעזר בו רבות בחייו הפרטיים, כאות וביטוי להכרת הטוב אמצו רבינו כמעט לבן, לקח אותו ואת כל אשר עמו תחת חסותו, דאג לכל מחסורו כדאגת אב לבנו, כשהגיע העת להכניס את בנם בכורם לישיבה נתקלו ההורים בקשיים מצד ההנהלה באחת הישיבות המפורסמות באירופה, הילד שמו הלך לפניו כילד קצת חלש מבחינת כשרונות וכו', וגם לא מבוסס כל כך מבחינה כלכלית ואין זה סוד שאש"ל של בחור עולה הרבה. הרב נכנס בעובי הקורה, אך כל ההשתדלויות נתקלו בסירוב מוחלט. הרב ניסה בכל הדרכים "בתפילה, בדורון ובמלחמה" (איים עליהם שלא יתן להם דריסת רגל באנטווערפען לאסוף כספים כי אינם ראויים לשום תמיכה), אך שום דבר לא הועיל.
באין מוצא פנה רבינו לישיבה אחרת והבטיח לקחת ע"ע את כל העול הכספי לממן אברך שיעזור לו להתקדם וכו'. צוות הישיבה לא יכול להעז פנים וקבלו על תנאי. וב"ה הבחור עשה חיל, ובעקבותיו התקבלו כל שאר האחים. רבינו ליווה אותם גם בהמשך הדרך, שלחם לישיבות בא"י על חשבונו, וב"ה לא הכזיבו וכולם כאחד יצאו אברכים חשובים ובני תורה אמתיים. הרב נהג לבקר אותם בישיבה בירושלים בעיקר את הבכור בתחילת דרכו, כולם ראו וכן תמהו במה זכה הבחור להתקרבות כזאת? נענה רבינו ואמר "ער איז מיין גן עדן", כך סתם ולא פירש.
והנה קוריוז, הישיבה שהתעקשה ולא הסכימה בשום אופן להיענות לבקשת רבינו ולקבל את הבחור כתלמיד מן המנין נאלצה במשך שנים (עד שהאברך ביקש להשתחרר) לממן לאברך הנ"ל הוצאות טיסה מבלגיה (כמעט מדי שבוע בשבוע), לשלם לו אש"ל ושכר טרחה כדי להעזר בו בקידום בחורים חלשים ובעייתיים.
רבינו זצ"ל ראה פעם את פני החפץ חיים בחלום והסיק שלא לשוא הטריח עצמו החפץ חיים לפקדו בחלומו. נזכר שנכדו ר' הלל זק"ש נמצא במצוקה, הלך והביא לו תרומה של כעשרת אלפים דולר.
מעשה ארע אצל מרן החפץ חיים, אותו סיפר הרב. אחד ממקורבי הח"ח, ושמו שיף – איש אמיד היה ובעל נכסים, הבעלים של אחת החברות המובילות בעולם בענף ההנהלה בשם BATA SHOES אשר תרם רבות למטרות צדקה וחסד, הלכך כיבדו הח"ח במאוד, עד שיש מפליגים לספר שתמיד קיבל את פניו בבגדי שבת.
בסוף ימיו החליט לפזר את רוב ממונו למטרות צדקה וחסד ולהשאיר לעצמו ולזרעו די צרכיהם סך הגון, שלא מבייש. אלא שצאצאיו שלא יכלו להשלים עם מידת פזרונו של אביהם עשו כל טצדקי להניא מכוונתו, ורדפו אותו על מעשיו. כשהגיע עד סף קצה הסיבולת, החליט להוועץ בחפץ חיים.
כשנכנס למעון קודשו, בדיוק נטל הח"ח את ידיו לסעודה. בתחילת הסעודה אמר "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר" תוך שהוא מטעים לנגן את הפסוק הנכבד: לכאורה דבר פלא הוא, הרי "טוב וחסד" ו"ירדפוני" הינם תרתי דסתרי? ממה נפשך, אם זה דבר טוב – למה יש צורך לטוב וחסד 'לרדוף' אחרי, ואם יש מקום לברוח איזה קשר יש לזה ל'טוב וחסד'?
אלא, הסביר, אם על מאן – דהו נגזרו חלילה רדיפות, ובגורלו עלה להיות נרדף, מבקשים אנו מהקב"ה, שאך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, שהרדיפות שיהיו ינבעו מטוב וחסד… התרגש הלה ונותר המום, הרגיש שרוח הקודש הופיע בבית המדרש, ובטרם קרא, נענה!
הוא לא הציג את שאלתו, לקח ברכת פרידה ושב על עקבותיו רגוע ושליו, בהחלטה נחושה להמשיך במעשי הצדקה…
על להיטותו של הגר"ח קרייסווירטה זצ"ל לקיום מצוות החסד שמענו מיהודי נכבד שהיה נוכח בפגישתו של הגאון זצ"ל עם להבחל"ח הרב אלימלך פירר שליט"א, באותו מעמד סיפר הרב קרייסווירטה, כי בהיותו צעיר לימים הוא נכנס למעונו של גדול הדור הגאון רבי חיים עוזר גראדז'ינסקי זצ"ל, שניהל ברמה את רבנותו בעיר וילנא, ואף עסק בעשיית צדקה וחסד בקנה מידה נרחב ביותר, וביתו המה בכל שעות היום מאנשים שנכנסו ובאו בענייני צדקה וחסד שונים.
"על שולחנו של רבי חיים עוזר", סיפר, "היה מונח ספרו 'אחיעזר', שבו מקבץ של תשובות הלכתיות שהשיב הגאון לשואליו. ילדות נזרקה בי והעזתי פני ושאלתי 'והיכן הם חלקיו הנוספים של הספר'? ר' חיים עוזר לא דחני מעל פניו, אלא הכניסני לחדר פנימי והראה פנקסים רבים סדורים בסדר מופתי תוך שאמר 'הנה אחיעזר ח"ב'. היו אלו הפנקסים שבהם נרשמו פעולות הצדקה והחסד שנעשו על ידו!"
כשסיפר רבינו מעשה זה, מוסיף היה לקשר אליו את מאמר הגמרא: ואמר רבי אלעזר כל העושה צדקה ומשפט, כאילו מילא כל העולם כולו חסד, שנאמר "אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ" שמא תאמר כל הבא לקפוץ ולעשות צדקה וחסד, קופץ, ומספיקין וממציאין לו אנשים מהוגנים? ת"ל "מה יקר חסדך אלוקים", וכתב רש" שצריך לתת לב ולטרוח ולרדוף אחריה, לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה למהוגנים. לא תמיד זוכים לקיים את מצות הצדקה האמיתית בנקל.
לעיתים צריך להרבות שיחה ושתדלנות עם תורמים אפשריים, כדי לזכותם במצות הצדקה. אם במוסד עסקינן יש ונתקלים לעיתים קרובות בתגובות לא נעימות, ביקורת וטענות על המוסד ואנשיו; ואם מדובר בסיפור אישי של בן תורה העומד לפני פרק האיש מקדש של אחד מצאצאיו – יסבירו לגבאי הצדקה בטוב טעם למה לא מוצדקת קניית דירה להכנסת כלה וכי כדאי להסתפק במועט החל מהוצאות החתונה וכיו"ב – והכל במטרה להפטר באמתלאות מחובת הנתינה. סוגיה זו ודברי רש"י לימדנו רבינו פרק בהשתדלות, לא להרתע ולא להתפעל, אדרבה ואדרבה גדול המעשה מן העושה.
(מתוך 'מי"ם חיים' )