האם מותר להסתחר בחול המועד מחשש להפסדים? │ מה הטעם שהתירו להסתחר בחול המועד לצורך פריעת חובות? │ האם מותר להסתחר כדי להוציא יותר הוצאות לצורך שמחת החג? │ ומדוע אסור להתעסק עם מציאה בחול המועד? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות חול המועד במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקל"ט סעיף ד' – ו']
התעסקות במסחר מחשש להפסדים
אף על פי שסחורה אסורה בחול המועד ואפילו כל שהוא משום טירחה, כל זה באופן שאין חשש להפסד, אבל באופן שיש לו סחורה שאם הוא לא ימכור אותה בחול המועד, הוא יפסיד מהקרן, מותר למכור אותה, ומוסיף הביאור הלכה, שאפילו אם יש לו ספק שמא הוא יפסיד, גם מותר, ואפילו אם לסחורה עצמה לא יגרם נזק, אלא אותו יהודי צריך כסף כדי לפרוע את חובותיו, משום שאם הוא לא יפרע בזמן, יגרם לו הפסד, מותר לו למכור את הסחורה לצורך כך, ואם הסחורה היא כזאת שאם הוא לא ימכור אותה עכשיו הוא לא יפסיד מהקרן, אסור לו למכור אותה בחול המועד, ומבאר המשנה ברורה, שאפילו אם יהיה לו מניעת רווח גדול אם הוא לא ימכור, אסור.
מסחר בחול המועד לצורך הוצאות החג
יש היתר לסחור בסחורה בחול המועד, באופן שכאשר הוא ירוויח, הוא יוציא יותר הוצאות לצורך שמחת יום טוב, ויקיים יותר בהידור את מצות שמחת יום טוב, ומביא הביאור הלכה בשם הירושלמי, שגם אם על ידי הרווח הוא יוציא יותר הוצאות לצורך חול המועד, גם כן מותר, ואומר המשנה ברורה, שלא צריך להשתמש לצורך שמחת יום טוב בכל מה שהרוויח, אלא מספיק שמשתמש בקצת מהרווח לשמחת יום טוב בכדי שיהיה מותר, אבל מי שיש לו כסף ברווח להוציא לצורך שמחת יום טוב, אלא שאין בדעתו להוציא כל כך, באופן כזה לא נתיר לו למכור בחול המועד כדי שנתיר לו יותר, ומביא הביאור הלכה בשם הט"ז, שכל האיסור הזה נאמר רק באופן שהוא מופלג בעשירות, אבל באופן שאינו מופלג בעשירות, אף על פי שיש לו כסף ברווח, הכל נחשב כדי חייו, ומתירים לו למכור כדי שיוציא יותר לשמחת יום טוב, ומביא הביאור הלכה בשם הנהר שלום שמפקפק על דברי הט"ז, וסובר שלא צריך שיהיה מופלג בעשירות, אלא אם יש לו כסף ברווח, אין את ההיתר למכור, ובאופן שמותר למכור לצורך הוצאות שמחת יום טוב, יקפיד שדלת החנות תהיה סגורה וכשיגיע קונה, יפתח אותה קצת.
התעסקות במסחר שאינו מצוי
דבר שאינו מצוי תמיד לאחר המועד, כגון ספינות או שיירות שבאו ורוצים כבר לחזור והם מוכרים כעת סחורה בזול, או שהם קונים סחורה ביוקר כי הם ממהרים, וכן ירידים הקבועים מזמן לזמן, שאז קונים הרבה כי זה 'יום השוק' שהוא יום שאינו מצוי, נחשב דבר האבד, וכן תגר שקונה ומוכר, נחשב לדבר האבד, כי אם ימכור היום, הוא יחזור ויקנה מחדש וימכור ביום השני, אבל אם הוא ימנע מלקנות ולמכור היום, הוא יפסיד את הרווח מהמכירה, כי אם הוא לא קנה, את מה הוא ימכור? ולכן בכל אלו מותר לקנות ולמכור סחורה אפילו שלא לצורך תשמישו, אלא לעשות סחורה ולהשתכר, ומבאר המשנה ברורה, שאף על פי שבסעיף ד' התבאר, שדבר האבד נחשב רק אם הוא יפסיד מהקרן עצמו, אבל מניעת רווח לא נחשב לדבר האבד, בסעיף שלנו מבואר, שיש אופן שמותר לסחור בשביל רווח כזה שהוא רווח שאינו מצוי תמיד וכנ"ל, הוא נחשב לדבר האבד, ומותר לסחור לצורך כך, ומה שכתוב בסעיף ד' שבשביל מניעת רווח לא הותר לסחור, זה רק מניעת רווח כזה שיכול להיות מצוי לאחר המועד. ומקומות שיש להם יום השוק פעם בשבוע בלבד, בשביל זה אסור למכור ולקנות, אלא אם כן על ידי הרווח יוציא יותר לצורך המועד שאז מותר.
אדם שעסקיו ומחייתו הם לנסוע לירידים והפרנסה שלו וכל חייו תלויים בזה, מותר לו ללכת מעיר לעיר לצורך סחורה בחול המועד, כיוון שזה בכלל דבר האבד.
איסוף מציאה בחול המועד
אסור לטרוח אחרי מציאה ולחפש עליה, ולכן, נהר שהציף דגים על שפתו, אסור לאסוף את אותם דגים כדי לכבוש אותם, אלא אם כן יהיו ראויים לאכול מהם במועד שאז מותר, שואל המשנה ברורה, מדוע אסור לאסוף את הדגים שהנהר הציף על שפתו והרי הוא לא ימצא אותם לאחר המועד, וממילא זה דבר האבד? מבאר המשנה ברורה, שבכל זאת זה לא דומה למקח וממכר, כיוון שאדם לא בונה על מציאה, אלא זה רק רווח בעלמא, והדין הוא שאסור.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א