מספר הגאון החסיד ר' לייב'ל סטעמפל שליט"א מלונדון:
לפני שלושים שנה נסעתי לדודי, הרה"ק אדמו"ר רבי שלמה מבאבוב זי"ע, לשמחת תורה. זה היה מנהגי בכל שנה, לנסוע בחול המועד ולעשות את שמיני עצרת בבאבוב שבמנהטן.
הייתי אז צעיר יחסית וכוחי במותני, והקפדתי שלא לטעום מאומה מחוץ לסוכה. הנהגה זאת אינה להלכה, שכן הולכי דרכים פטורים מן הסוכה. מלבד זאת, הטיסה עצמה אורכת כאחת עשרה שעות. הוסיפו לזה שעת נסיעה מהבית עד לשדה התעופה ומשדה התעופה לבית, והרי אלו שלוש עשרה שעות של צום, ואין לצום בחול המועד. בכל זאת עשיתי כך. פשוט לא הייתי מסוגל להכניס לפי דבר מאכל ללא סוכה לראשי.
לא טעמתי דבר מחוץ לסוכה, ועל כן ניתן להבין כיצד הרגשתי כאשר המטוס נחת בניו יורק. בלוד יש סוכה כשרה בשדה התעופה, וכל מי שרוצה יכול להיכנס, לשבת ולטעום משהו. אבל בניו יורק, מי יעמיד סוכה לכבודי? בלוד גם קל יותר לעצור מונית ולנסוע, בניו יורק זה הרבה יותר קשה.
כיון שידעתי שאצטרך סוכה בהקדם כדי לטעום משהו, ביקשתי מאחת משתי בנותי שגרות באמריקה שתראה להזמין לי מונית עוד לפני שאני אנחת, כך שברגע שאצא מהטרמינל אוכל להיכנס למונית ולנסוע אל ביתה – אל הסוכה.
הבת עשתה כמצוותי, אך נהג המונית התבלבל, והוא נתקע בשדרת הוואי. היה צורך במונית אחרת, וזה לא היה פשוט כלל. ניסינו לעצור מונית, והנהג שואל: "לאן?" "למנהטן", אני עונה לו. "אני לבורו פארק", ענה הנהג. כך עברו נהגים בזה אחר זה. מי שהואיל בטובו לעצור לנו נסע לבורו פארק, כמו אין אנשים במנהטן, ואני אנה אני בא?
מה עושה יהודי במצב כזה, בפרט בימים כאלו של סוכות – חג האמונה, כמובן אומר "גם זו לטובה", "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד". הקב"ה ודאי רוצה משהו שמימי בעת כזאת.
סוף סוף, אחרי עמידה ממושכת, נעצר לידנו נהג שנוסע למנהטן. על לוחית הרישוי היה רשום שמו של הנהג – דרברמדיקר. הודיתי לנהג על כך שהסכים להעלות אותי ושאלתיו: "הרי אתה יהודי, נכון?". זה היה ברור לי לפי שם המשפחה. "אני רואה שהשם שלך דרברמדיקר, אז אתה נכד של הקדושת לוי, הרה"ק מברדיטשוב, זכותו תגן עלינו".
"כן כן", ענה הנהג תוך כדי נסיעה. "סבא שלי אמר לי שאנחנו צאצאים של רבי גדול וקדוש". רחמי נכמרו על הנהג. כזה ייחוס, וככה הוא נראה? שאלתי אותו: אתה שומר יהדות? מניח תפילין?
"לא. מה אתה רוצה ממני? שם ברוסיה הקומוניסטים לא הרשו כלום. אפילו ברית מילה לא עשו לי".
"אבל פה לא רוסיה, ניסיתי לומר, כאן אתה יכול לעשות ברית מילה".
"אני מפחד", טען הנהג. "זה ניתוח לא פשוט, ואני חושש מזה. בגיל שלי לא עושים ברית". הנהג המשיך לשפוך את ליבו. "וסתם כך, אני לא מחפש צרות. די לי עם הצרות שכבר יש לי. אין לי ילדים"… ראיתי שכואב לו.
"זה בדיוק העניין. אתה נכד של כזה צדיק עליון וקדוש, שמשמים שומרים על שושלת הדורות שלו. צאצא של הקדושת לוי! איך ייתכן שלא תעבור ברית מילה? אתה חייב לעשות ברית!", אמרתי לו בתוקף. "אם תעשה ברית בעזרת ה' תתברך בילדים".
הנהג לא רצה להמשיך לדבר על כך, אבל אני כבר הבנתי למה הקב"ה סידר ששום מונית לא תעצור לי, אלא רק הדרברמדיקר הזה. "תן לי את הפרטים שלך", ביקשתי, והוא הסכים. הוא נתן לי כתובת ומספר טלפון. שמרתי אותם היטב. ברוך השם, הגענו לביתה של בתי. בירכתי בכל לב "לישב בסוכה", אכלתי ושבעתי, וחיפשתי רעיון מה לעשות כדי לגרום לנהג לעבור ברית מילה.
החלטתי לקשר אותו עם ליובאוויטש. שם יודעים להתעסק עם יהודים שהגיעו מרוסיה, ויש להם ניסיון בברית מילה בגיל מאוחר. יצרתי קשר עם חסיד חב"ד וביקשתי בכל לב שיראו לשכנע את הנהג לעבור ברית. "זה חייב לקרות", אמרתי לו, "הוא נכד של ה'קדושת לוי' מברדיטשוב!"
בחב"ד עשו עבודה טובה. קירבו את הנהג, דיברו איתו, התעניינו בו, והוא מצידו עשה צעדים משמעותיים, התחיל לשמור מצוות, אבל לגבי ברית מילה היו צריכים לעבוד קשה כדי לשכנע אותו. לבסוף, אחרי קרוב לשנה, הוא הסכים להיכנס בבריתו של אברהם אבינו. בשלב הזה היה צריך לדאוג לחדר ניתוח בבית חולים, ובסופה של פרוצדורה התפנה יום אחד בשלהי חודש תשרי.
לפני יו"ט סוכות קיבלתי טלפון שאני מוזמן להיות הסנדק בברית של הנהג, הנכד של הקדושת לוי. "אתה בוודאי תהיה כאן, כמה ימים אחרי סוכות", אמרו לי שם מבית חב"ד. "חשבנו שכיון שבזכותך בכלל הגיע היהודי לברית, מן הראוי לכבד אותך".
התכבדתי ושאלתי: "באיזה יום הברית?"
"יומיים אחרי החג".
יומיים… זה בכ"ה בתשרי! יום ההילולא של בעל הקדושת לוי!
מר דרברמדיקר נכנס בבריתו של אברהם אבינו בכ"ה בתשרי, והנה אחרי שנים שהיה נשוי ללא ילדים, התברך בבן באותה שנה. עין בעין ראינו איך זכותו של הסבא הקדוש חופפת על היהודי היקר הזה.
הבן כבר נכנס לברית בהיותו בן שמונה ימים, ויקרא שמו בישראל 'לוי יצחק'.
(גיליון 'השגחה פרטית)
צפו בגילוי המצבה על ציונו הק' של הרבי זי"ע, לפני מספר חודשים: