המקור ל'אסרו חג' מובא בגמרא סוכה (מה ע"ב): "כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר 'אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח'. ופירש רש"י בפירושו השני, שביום שלאחר החג הוא אוגד וקושר את החג באכילה ושתיה, כלומר מכבד אותו באכילה ושתיה, ומראה בזה את החשיבות והקשר שלו עדיין לחג, ולא שחלילה הוא שמח שעבר החג ורק חיכה להתפטר ממנו, אלא אדרבה הוא שמח ומחכה מתי יבוא שוב. וזהו שאומר "אסרו חג", שקושר את החג, "בעבותים" – בבהמות עבות ושמנות, "עד קרנות המזבח" – מעלה עליו כאילו בנה מזבח והקריב קרבן.
ובתלמוד ירושלמי (מסכת עבודה זרה פ"א ה"א) מובא מקור מהנביא למעלה של היום הזה שאחרי החג. שם במשנה מבואר ששלשה ימים לפני אידיהן [חגיהם] של הגויים, אסור לשאת ולתת עמהם, כי הם תולים את הצלחתם בעבודה זרה שלהם והולכים ומודים לה, ולרבי ישמעאל גם שלשה ימים שלאחר החג שלהם אסור לשאת ולתת עמהם, כי גם בהם הם עושים שמחה, וזה כמו המשך של האיד שלהם. ואומר הירושלמי, שלרבי ישמעאל היום שאחרי החג נקרא "בריה דמועדא" – "בן המועד", שגם בו נוהגים קצת כמו יום המועד.
וסיוע לזה מהנביא נחמיה (פרקים ח, ט), שם מדובר שביום ראש השנה הוכיחו נחמיה ועזרא הסופר את עם ישראל כשחזרו מגלות בבל, על זה שנשאו נשים נכריות, וכשכולם בכו, הרגיעו אותם ואמרו להם: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים… כי קדוש היום לאדוננו". ולמחרת, מובא שם שהתחילו לבנות סוכות לחג – ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות … ויעשו חג שבע ימים וביום השמיני עצרת כמשפט". והנה לאחר כל זה כתוב: "וביום עשרים וארבעה לחודש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם", והיינו שבכ"ד בתשרי הם צמו וזעקו והתכסו בשקים וחזרו בתשובה על עוונותיהם. ולכאורה, למה לא עשו את כל זה בכ"ג בתשרי מיד לאחר החג? אלא בגלל שיום זה של "אסרו חג" נקרא "בריה דמועדא", שצריכים לפנק אותו ולשמוח בו, ולא מתאים לצום ולהתוודות בו.
וכן כתב הרמ"א (סימן תכט ס"ב): יום שאחרי החג נקרא "אסרו חג", ונוהגים להרבות בו קצת באכילה ושתיה לכבוד היום (ועיין בבית יוסף סימן תצד סעיף ג). וכתב הגר"ח פלאג'י (מועד לכל חי סימן כה אות מח) בשם הגאון החיד"א, שעל כל אדם להתאמץ ביום "אסרו חג" הזה, ביראת שמים ובלימוד תורה לשמה, כי הוא תחילת השנה וסימן טוב לכל השנה
ואגב אספר: היום בבוקר, ב"תנא דבי אליהו" בתפילת שחרית, אמרתי את ההלכה הזאת שמרבים באכילה ושתיה וכו' לכבוד "אסרו חג", ואחר כך הבאתי את דברי החיד"א הנ"ל שצריך להרבות בתורה לסימן טוב לכל השנה. לאחר התפילה ניגש אלי יהודי יקר, ואמר שבגלל ההלכה שאמרתי, היום בצהריים הוא יעשה עם הילדים שלו "על האש".
אמרתי לו, ומה עם ההלכה השניה שצריכים להרבות בתורה ביום הזה?
הוא ענה לי: זה אין לי בעיה, ברוך השם הילדים לומדים במקומי. "שלוחו של אדם כמותו"…
רציתי לומר לו: שגם הילדים שלך יאכלו במקומך… הרי בלאו הכי יש סגר, והחנות שלך סגורה, אם כן מה יש לך לעשות בבית, וכי כל כך נורא לשבת ללמוד דברים קלים שאתה יכול להבין? אין ספק שדברים כאלו קורים בעיקר אצל אותם שלא קובעים עיתים לתורה בשיעורים תמידין כסדרן, וממילא אין להם את הדחף הפנימי לנצל את הזמן ולפתוח ספר…
(הרה"ג רבי דוד שלום נקי שליט"א, גיליון 'ותתענג בדשן')