בימים אלה כשאנו שמחים שזכינו לחזור לבית הכנסת, בבית אלקים נהלך ברגש, צריכים להיזהר ולהישמר שלא לברוח מבית המדרש…
ישנם אנשים שכשמתחילים לומר תפילת "עלינו לשבח", הם עומדים כבר עם רגל אחת מחוץ לבית המדרש, ויש כאלו המהדרין מן המהדרין, ועומדים בב' רגליהם מחוץ לבית המדרש, וידוע מה שאמר המגיד הנודע הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל ש"עלינו" זו לא תפילת הדרך, ולמה א"כ אומרים אותה כשהולכים בדרך?… והוסיף ידידינו המשפיע הרה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, שאת ה"פעקלעך" [החבילות] כבר אורזים ב"אין כאלקנו", דהיינו שאת התפילין כבר חולצים ב"אין כאלקינו"…
וממילא, לאחר שבכינו וזעקנו "הוציאה ממסגר נפשי", לאחר שביקשנו מכל הלב שרצוננו לראות את מלכנו – לחזור להתפלל בבית המדרש; אז כשאנו נמצאים כבר בבית המדרש, צריכים להיזהר שלא לברוח משם חלילה – התפילה מסתיימת לאחר "עלינו", ואז מתחילים לחלוץ את התפילין…
בשבת קודש מסתיימת התפילה לאחר "אנעים זמירות"… מרן אדמו"ר שליט"א מוויז'ניץ – על ישראל הדרתו קרית וויז'ניץ ב"ב, מוותר תמידין כסדרן להתפלל תפילת מוסף לפני התיבה, וכן "קבלת שבת", ולפעמים "שוכן עד", ומכבד מישהו אחר להתפלל במקומו, ברם על דבר אחד אינו מוותר – על אמירת "אנעים זמירות", שהרבי אומרו לפני התיבה מידי שבת בשבתו. ויודעי דבר מסבירים, שלכן הרבי ניגש ל'אנעים זמירות', כדי שכל הקהל ישארו עד סוף התפילה – עד לאחר 'אנעים זמירות' ולא יברחו קודם לכן…
[לפני איזה שנים התפללתי פעם מוסף בשבת קודש לפני העמוד בבית המדרש הגדול בשיכון וויז'ניץ, וכשהכניסו את הספר תורה לארון הקודש, בטרם התחלתי לומר קדיש, ראיתי את הרבי ניגש אלי ואומר לי: "אנעים זמירות" אני אומר… (אחד הנוכחים אמר "תראה, הרבי אינו צריך לגבאי, הוא עושה הכל לבד"…)]
וממילא, כעת שיש לנו את ההתרגשות הגדולה כשנכנסים להתפלל בבית המדרש, בבית אלקים נהלך ברגש, זה הזמן שכל אחד ואחד יקבל על עצמו שלא לצאת מבית המדרש עד לאחר התפילה, והשי"ת יעזור שכל תפילותינו יתקבלו לרחמים ולרצון.
(מעובד מתוך 'נעם שיח')