היום נמשיך לעסוק בנושא: 'והיה מחניך קדוש'
יום שני כ"ב בשבט תשע"ו
באיזה מקרה מותר לעסוק בדברי תורה אף במקום מטונף?
אדם העומד במקום או במצב שאסור לעסוק בו בדברי קדושה, ורואה אדם אחר העומד לעבור על איסור, מותר לומר לו שאסור לעשות כך, (ויש אומרים שעדיף לומר לו: "אל תעשה כך", וכיוצא בזה, ללא הזכרת לשון האיסור). ואם אינו מבין או אינו מקבל את הדברים - מותר לפרט לו את האיסור וחומרתו בכדי להניאו מעשיית האיסור. וכן כשנכנסים בלב הרהורים בלתי ראויים - מותר להרהר בדברי קדושה כדי לדחותם, אם לא ניתן לעשות זאת באופן אחר. [סימן פה, סעיף ב, ס"ק יג-יד, וביה"ל ד"ה ואם]
על איזה ריח חלים דיני ההרחקה בעת העיסוק בדברי קדושה?
ריח רע שחלים עליו דיני ההרחקה בעת העיסוק בדברי קדושה, הוא דווקא ריח כבד הנגרם מעיפוש וריקבון, ואשר דעת האדם קצה בו; ואף אדם שהתרגל לריח ואין דעתו קצה בריח - חייב דיני ההרחקה. אך אם הריח קל, אין חלים עליו דיני ההרחקה. וכן קיא של אדם - הגם שהוא מאוס מאד, אין חלים עליו דיני ההרחקה, אולם אם נודף ממנו ריח כבד ומצחין - חלים עליו דיני ההרחקה. והיו מחכמי ישראל שהידרו להתרחק אף מריח עיפוש קל. [סימן פו, ס"ק א ו־ג; ביאורים ומוספים דרשו, 1-4]
-4]
האם חלים דיני ההרחקה על צינור ביוב?
כלי חרס או עץ המיועד להכלת צוֹאה ו'מי רגלַים' בלבד, חלים עליו דיני ההרחקה מדאורייתא אף בשעה שהוא נקי לחלוטין. כלי זה מכונֶה 'גרף של רעי', או 'עביט של מי רגלים'. בהקשר זה דנים פוסקי זמננו בנוגע לצינור ביוב שעוברים בו דרך קבע צוֹאה ומי רגלים: יש אומרים שכיון שהוא עשוי למעבר בלבד אין דינו כגרף וכעביט, ואף אם הוא עשוי מחרס; ויש מחמירים במקרה שהוא עשוי מחרס; ויש אומרים כי בכל מקרה דינו כגרף, כיון שהוא ספוג בטינוף ו'בולע' הימנו. [סימן פז, סעיף א, ס"ק א, ב ו־ד; ביאורים ומוספים דרשו, 3]