הרב צבי ויינברג
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים א',א')
וכ' רש"י, אמר רבי יוחנן חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן, אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן ואמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל.
בחידושי "חתם סופר", כתב: "שמעתי שלא היה במן טעם יין, והאדום כינוי ליין ולבן לחלב, "אל תרא יין כי יתאדם", "ולבן שיניים מחלב", ותפלו על המן שהוא לבן ואין בו טעם יין כי יתאדם כך שמעתי, עכ"ל.
והנה רש"י (ויקרא י,ב ד"ה ותצא) כתב: "רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא וכו' רבי ישמעאל אומר שתויי יין נכנסו למקדש".
וצ"ע דאם לא היה להם טעם יין במן איך נכנסו למקדש שתויי יין, וכן איך עשו בנ"י קידוש במדבר.
ועי' בבעלי התוספות (במדבר טו,ב) שגם במדבר היה להם יין, שהרי שנינו בספרי שתגרי אומות העולם מוכרין להם צדה ויין כי עדיין לא נאסר להם יין עד שגזר פנחס.
וכ"כ המשך חכמה (במדבר ל,ב) דהנסכים במדבר היו מיין עובדי גלולים, כדאמר במדרש שיר השירים (ד-כו)
ועי' מדרש תלפיות (ערך יין) שבבאר מרים היה כל טעמי המשקים ומשם לקחו נדב ואביהוא יין לשתיה.