השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קצ"ה סעיף ג'
- חבורות שאוכלים בהרבה מקומות -
אחד מזמן לב' קבוצות, עד היכן צריכים לשמוע את המזמן? | שמעו רק את המסובין עונים, האם מצטרפים בכך לזימון? | עד היכן צריכים לשמוע כשיוצאים יד"ח בבהמ"ז?
בשיעור הקודם למדנו, שב' חבורות של אנשים שאוכלים יחד בשני מקומות שונים, בבית אחד על שני שולחנות או אפילו בשני בתים נפרדים, ישנם ב' אופנים שמצטרפים לזימון, או בזמן שמקצתם רואים אלו את אלו, או כשיש שמש משותף לשתי הקבוצות, הוא מצרף אותם ומצטרפים לזימון.
באופן שישנם שתי קבוצות ואחד מזמן לכולם, צריך ששתי הקבוצות ישמעו את המזמן, אלא שבזה נח' השו"ע והרמ"א כמה צריך שכולם ישמעו את המזמן, לשו"ע מספיק ששומעים את הזימון עצמו ממש "נברך שאכלנו משלו וכו' ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו", המ"ב מביא, שאפילו שהם רק שומעים את המסובים עונים "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו" הם יכולים כבר להצטרף לזימון, ושיטת הרמ"א שלכל הפחות ישמעו מהמזמן את הברכה הראשונה של בהמ"ז ואז מצטרפים יחד לזימון.
באופן שיוצאים ידי חובתם גם בבהמ"ז עצמה, צריך שישמעו מפי המברך גם את הזימון וגם את בהמ"ז, כי אם הם לא שומעים את בהמ"ז, איך יצאו ידי חובתם?
סימן קצ"ו סעיף א'
- מי שאכל דבר איסור אם מצטרף לזימון -
אכל מאכל איסור האם שייך זימון עליו? | מה הדין לעניין ברכה על מאכל איסור? | באיזה אופן מברך ברכה אחרונה על מאכל איסור? | גנב חיטים ועשה מהם לחם, האם מברך עליו?
אדם שאוכל מאכל שהוא אסור, הדין הוא שאין זימון, ואין לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה, ואפילו שהמאכל הוא איסור דרבנן, וכן אפילו שהאיסור הוא איסור גברא, כגון שהאדם אסר על עצמו מאכל זה, ואם בירך אין זה מברך אלא מנאץ, המ"ב מביא סברא לגבי דבר אחר, שזימון שייך רק כאשר הם קובעים את עצמם לאכול, ועל דבר איסור לא שייך קביעות.
מביא המ"ב נידון, באופן שהוא היה שוגג ובירך ברכה ראשונה האם יברך ברכה אחרונה, ומביא בשם כמה אחרונים שיכול לברך ברכה אחרונה, אבל זימון לא, כי לא שייך קביעות על דבר שהוא אסור.
אדם שגנב חיטים ועשה בהם שינוי מעשה ע"י שעשה מהם לחם, חייב להחזיר דמי החיטים, ובכה"ג נחלקו האם מברך על לחם זה או לא. י"א שלא מברך כלל, וי"א שמברך.