חז"ל גזרו שלא יעשה אדם בשבת מעשה לצורך רפואה, מחשש שמא יכשל בעת הכנת הרפואה בשחיקת סממנין ויעבור על מלאכת טוחן; ובכלל גזירה זו - איסור נטילת תרופות בשבת. אכן, מצאנו בגמרא שהתירו חכמים אופו מסוים של נטילת תרופה באופן שאינו ניכר שמדובר בתרופה, כשהתרופה הוכנה בערב־שבת; ועל־פי זה התיר הגרש"ז אויערבך להתיר בזמננו עירוב גלולה במאכל בערב־שבת, אך לדעתו יש לרסקה היטב בתוך המאכל, עד שלא תהא ניכרת בפני עצמה; וכן התירו הגרי"ש אלישיב והגר"ש ואזנר לערב גלולות להקלה על הצום במאכל, ולאוכלו בשבת הסמוכה לצום. במנחת־יצחק כתב שאין לסמוך על היתר זה אלא במקום של צער גדול, והגר"נ קרליץ התיר זאת אף שלא במקום צער גדול. ובשו"ת אגרות־משה כתב שאין היתר זה אלא בתרופות שהדרך לערבן בתוך מאכל לפני אכילתן, אך לא בתרופות שהדרך לבולען בפני עצמן.
[ביאורים ומוספים למשנה־ברורה מהדורת דרשו, רנב, 19 ו־שכח, 72]