שאלה: רבי ישראל חצרוני הלך לבית הכנסת בשבת בצהריים עם ילדיו ובנו הקטן בעגלה. תוך כדי שהם הולכים, הבחין רבי ישראל בחוט של העירוב שהתרופף, ויורד בין שני העמודים של צורת הפתח, ויש חשש שנפסל בכך. מיד הוציא את בנו מהעגלה והורה לילדיו להוציא את מה שיש להם בכיסים ולהניח בעגלה, עצר את העגלה במקומה והמשיך ללכת.
כאשר חזר מבית הכנסת הבחין רבי ישראל שהחוט מתוח, כלומר, שמישהו הבחין בבעיה של העירוב וטיפס בשבת ומתח את החוט כראוי. השאלה היא – האם מותר היה למתוח את החוט בשבת? ואם אסור, האם ניתן עתה לסמוך ולטלטל מכח מחיצה שנעשתה באיסור?
תשובה: תחלה יש לבאר, שכאשר החוט אינו מתוח, הרי הוא מתנדנד ברוח ויוצא מבין הלחיים, שאז דעת החזון איש שגם בשעה שאינו מתנדנד יש בו פסול של מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה. כאשר יש לחי רחב בכל עמוד כפי שנהוג בעירוב מהודר, אינו יוצא מכנגד הלחי רק אם יורד הרבה, ויעוי' במשנ"ב סוף סי' שס"ב שכתב בשם המשכנות יעקב כמה טעמים לפסול כשהחוט אינו מתוח, ובמוספים שבהוצאת 'דרשו' (הערה 64) דעת החזו"א והגרי"ז בזה.
באופן הפוסל, יש איסור למתוח את החוט בשבת ובכך לעשות צורת הפתח, משום בונה, ולאחר שעשו זאת בשבת יש להניח שנעשה בשוגג, ומחיצה הנעשית בשבת בשוגג מתירה בטלטול כמבואר בסימן שס"ב ס"ג. לכן מותר לרבי ישראל לחזור עם העגלה והחפצים לביתו.