יום חמישי כ"ב בניסן תש"פ
עוף שנמצא בתוכו חמץ לאחר מליחתו – האם מותר לאוכלו בפסח?
עוף שנמצא בתוכו חמץ לאחר מליחתו, ולפני ההדחה שלאחריה – לדעת הרמ"א, אסור לאוכלו בפסח. והעופות האחרים שנמלחו יחד עם עוף זה, מותרים, אך אם יתכן שהחמץ נגע גם בהם – יש לקלף מעט משכבתם העליונה. וראה תקציר לאתמול בנוגע לדעת השולחן ערוך.
במה דברים אמורים? באופן שהחמץ ספג מלחוּת המלח, אבל אם הוא נותר יבש – במקרה שההימנעות מאכילת העוף בפסח כרוכה בהפסד כספי משמעותי, מותר לאוכלו, משום שמעיקר הדין מאכל מלוח אינו נאסר על ידי מגע של דבר איסור שאינו מלוח.
[שו"ע תסז, יד, משנ"ב עה, וביה"ל ד"ה אבל; ביאורים ומוספים דרשו, 97]
באיזה מקרה מאכלים הנמלחים יחד 'בולעים' זה מזה?
מאכל של היתר שנמלח יחד עם מאכל אסור שמנוני – 'שָׁמֵן', כהגדרתו ההלכתית – אם אין בכמוּת מאכל ההיתר פי שישים מהמאכל האסור – הריהו אסור באכילה; ואם נמלח יחד עמו מאכל נוסף, אשר נגע בו בשעת המליחה, אף הוא נאסר.
ומאחר ובזמננו אין אנו בקיאים די הצורך בהבחנה בין מאכל שמנוני למאכל שאינו כזה – 'כחוש', כהגדרתו ההלכתית – אנו מחמירים אף ב'כחוש' לדונו כ'שמן'; אולם, המאכל שנגע בדבר האיסור ה'כחוש', אינו אוסר מאכל אחר שנגע בו.
[משנ"ב תסז, עה, ושעה"צ קלב-קלג; ביאורים ומוספים דרשו, 93-94]
מהו הכלל 'היתר מפטם לאיסור'?
בהלכות איסור והיתר ישנו כלל הנקרא: 'היתר מפטם לאיסור'. כלומר, אם נגע מאכל 'כחוש' (ראה לעיל) האסור באכילה, במאכל שמנוני המותר באכילה – השומן שבמאכל המותר, 'מפטם' את המאכל האסור והופכו לשמנוני.
כלל זה אמוּר בנוגע למקרה שהמגע בין המאכלים נוצר בעת בישול או צליה, אולם, אם המגע ביניהם נוצר בשעה ששניהם נמלחו יחד, נחלקו הפוסקים בדבר: לדעת הטור והשולחן ערוך, ההיתר 'מפטם' את האיסור; ולדעת פוסקים אחרים, ההיתר אינו מפטם את האיסור.
[ביאורים ומוספים דרשו תסז, 91]