יום ראשון כ"ה בניסן תש"פ
עוף שנמצא בו חמץ לאחר מליחתו - מה יֵעָשֶׂה בו בפסח?
כפי שלמדנו, עוף שנמצא בו חמץ לאחר מליחתו, ולפני ההדחה שלאחריה – לדעת הרמ"א אסור לאוכלו בפסח; והעופות האחרים, במידה ויתכן שנגעו בחמץ, מותרים, אך יש לקלפם. ומותר למכור עופות אלו לגוי בפסח אף ללא קילוף.
ונחלקו הפוסקים בנוגע לעוף שבו נמצא החמץ: יש אומרים שאסור למכור לגוי, וחובה לבערו; ויש אומרים שאף עוף זה ניתן למכור לגוי, אלא שיש לקלפו תחילה במקום שבו נגע החמץ.
(ויש אומרים שמותר להשהות את העופות ברשותו בפסח ואין צורך למוכרם לגוי; ואף את העוף שבו נמצא החמץ ניתן להשהות, לאחר קילוף).
[שו"ע תסז, יד, ומשנ"ב עו-עז; וראה שעה"צ קלח]
'כבוש כמבושל' - האם תמיד נדרשות עשרים וארבע שעות לשם כך?
מאכל ששהה בתוך נוזל במשך עשרים וארבע שעות רצופות, נחשב כאילו התבשל בנוזל זה. ודין זה מכוּנה 'כבוש כמבושל'.
אולם, בשר שיוצא ממנו 'ציר' בשעת מליחתו, נחשב כאילו התבשל בציר זה אף בשהייה מועטת של 'כדי שיתן על האור וירתיח', משום שציר זה הוא מלוח מאוד, ובכוחו להבליע את הטעם אף בזמן קצר. ולכן, הבשר, או מאכל אחר, ששהה בתוך 'ציר' זה יחד עם חמץ בפסח – דינו כחמץ גמור וחובה לבערו.
ושיעור 'כדי שירתיח', נמדד על פי כלי שעובי דפנותיו בינוני, כמוּת מים בינונית, ואש בינונית.
[משנ"ב תסז, עח; ביאורים ומוספים דרשו, 103 ו־תמז, 67]
מאכל שנשטף במים 'מחומצים' - מה דינו בפסח?
מאכל קר שנשטף במים האסורים לשתייה בפסח מחמת תערובת חמץ – מותר לאוכלו בפסח.
ואף אם המאכל מלוח מאד, אין בכוח המליחוּת 'להבליע' את טעם החמץ במאכל בעת השטיפה, כיון שאדרבה, המים מסירים את המלח מעל המאכל, אולם, לפני האכילה בפסח יש לקלף את שכבתו העליונה של המאכל, שבה נגעו המים.
ואם מדובר בבשר – חובה לקלפו לפני האכילה בפסח אף אם אינו מלוח כלל, משום שיש בו נקבוביות רבות, אשר המים נכנסים לתוכן בעת השטיפה.
[משנ"ב תסז, עח]