יום שני כ"ו בניסן תש"פ
עוף צלוי שנמצא בו חמץ – האם מותר לאוכלו בפסח?
עוף צלוי שנמצא בתוכו חמץ – אם העוף נצלה על גבי שיפוד, והפכו את השיפוד במהלך הצלייה, כל העוף אסור באכילה בפסח, משום שהפיכת השיפוד גורמת להתפשטות טעם החמץ בכל העוף.
אולם, אם העוף לא נצלה על גבי שיפוד, או שלא הפכו את השיפוד במהלך הצלייה – לדעת השולחן ערוך, די בחיתוך כל האזור שבו, כפי המשוער, פעפע טעם החמץ, ושאר חלקי העוף מותרים באכילה בפסח.
וכתבו הפוסקים, שלמעשה יש לאסור תמיד את כל העוף, כיון שאין אנו בקיאים בהבחנה בין עוף שמנוני לעוף דל שומן; וכן דעת הרמ"א – שבכל מקרה יש לאסור את כל העוף.
[שו"ע תסז, טו, משנ"ב (עג,) פא ו־פג, ושעה"צ קמד]
עופות שניצלו על גבי שפוד יחד עם עוף שנמצא בתוכו חמץ – האם מותר לאוכלם בפסח?
בהמשך לאמוּר: עופות שנצלו על גבי שיפוד יחד עם עוף שנמצא בתוכו חמץ, ונגעו בעוף זה במהלך הצלייה, או שנגעו בעוף שנגע בעוף זה, והפכו את השיפוד במהלך הצלייה – אסורים באכילה בפסח.
ואם העופות האחרים אינם נוגעים בעוף שבו נמצא החמץ, אך העוף שמנוני – נחלקו הפוסקים אם צריך לקלף את שכבתם העליונה של העופות האחרים לפני אכילתם בפסח.
ולדעת הרמ"א הנ"ל, העופות האחרים הנוגעים בעוף זה, או בעוף הנוגע בעוף זה, אסורים אף באופן שלא הפכו את השיפוד במהלך הצלייה; אך במקרה שההימנעות מאכילתם כרוכה בהפסד כספי משמעותי, ניתן להקל.
[שו"ע תסז, טו, משנ"ב פד-פה, ושעה"צ קמו]
מאכל שהוּצא ממעי עוף – האם עדיין נחשב כמאכל?
במשנה במסכת אהלות שנינו, שבשר המת – אשר מטַמא בטומאות שונות – שנבלע במעי עוף, ושהה בתוכם במשך עשרים וארבע שעות, נחשב כמעוכל, ואם שחטו את העוף והוציאו מתוכו את בשר המת, אינו מטמא עוד.
ונחלקו ראשונים אם ניתן להקיש מהלכות טומאה לאיסור – שדבר האסור באכילה ובהנאה, אשר שהה במעי עוף במשך עשרים וארבע שעות, והוציאוהו משם, אינו אסור עוד.
ולמעשה – בשולחן ערוך כתב לענין איסור חמץ, שגרגיר דגן שנמצא במעי עוף, אינו נחשב כמעוכל אף אם שהה בתוכם עשרים וארבע שעות, ויש להחמיר בו ככל דיני איסור חמץ; והגר"א מצדד להקל בדבר.
[שו"ע תסז, טז, ומשנ"ב פח]