ברכת 'לשנה טובה'
לאחר ערבית מברכים זה את זה בברכת "לשנה טובה תכתב/י ותחתם/י (רמ"א תקפ"ב, ט) לאלתר לחיים טובים ולשלום" (חיי אדם קל"ט, ה), ולרבים אומרים: "תכתבו ותחתמו", ולנשים: "תכתבנה ותחתמנה" [דעת הגר"א שאין להזכיר בר"ה חתימה אלא ביוה"כ, אך המנהג כמג"א, מפני ש"צדיקים נחתמים לאלתר בר"ה]. ומרן הסטייפלר זצ"ל ברך לכל מי שפגש בדרכו מביהכ"נ לביתו.
ברכה זו מברכים לכל היותר עד חצות היום הראשון של ר"ה (12:36) – מג"א. ולדעת הלבוש, ברכה זו יש לברך עד סוף שעה שלישית (9:27) בלבד, שהצדיקים והצדיקות נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים טובים, והמתברך לאחר מכן בנוסח "תיכתב" עלול להיפגע, כביכול חושבים אותו לבינוני, או ח"ו גרוע מזה. לאחר מכן אפשר לברך "לשנה טובה תחתם/י או בכל ברכה מבלי להזכיר 'כתיבה'.
וכבר הובא בספרים הקדושים, שכך קיבל הבעש"ט זיע"א מרבותיו, שכל ברכה ל"כתיבה וחתימה טובה" שבירכו מיום חמישה עשר באב [=בגימטריא 928 בדיוק כמנין "כתיבה וחתימה טובה"] בוראת עוד מלאך מליץ טוב ליום הדין.
סימני ראש השנה
בלילה הראשון אוכלים את הסימנים לאחר המוציא. אומרים את ה'יהי רצון' בפרי הראשון שעליו מברכים, לאחר טעימה קצת, בהרהור תשובה (למנהג אדמוה"ז – לפני הטעימה).
לדעת המשנ"ב אומרים בשם ומלכות. ומנהג ירושלים לומר: "יה"ר מלפני אבינו שבשמים וכו'" בלי שם ומלכות (וכן נהג הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ומרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל אמר ב"יהי רצון" הראשון [על התמר] בשם ומלכות כמשנ"ב, ובשאר אמר "יה"ר מלפני אבינו וכו'", הובא בהליכות שלמה ר"ה).
אוכלים ראש כבש (שו"ע תקפ"ג, ב) או דג (חיי אדם קל"ט, ודה"ח קמ"ב, ב), ואומרים "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב" ומכוונים לרא"ש – לעשות רצון אבינו שבשמים. בן אצל אביו ותלמיד אצל רבו, אומרים גם כן "שנהיה לראש" ואין בזה זלזול באב או ברב (מועד לכל חי י"ב, י"ט).
סדר אכילת הסימנים: תמר (מכוונים לפטור כל פרי העץ); רימון, ואם הוא עתיד לשמש כ"שהחיינו" בליל ב', מביאים אותו לשולחן רק לומר עליו את ה"יהי רצון" ומוציאים אותו מהחדר. תפוח (אדום ומתוק – מחזור ויטרי) בדבש; קרא (דלעת או דלורית); לאחר מכן רוביא (לוביא או חילבה); כרתי [כרישה]; סילקא (תרד או סלק); דגים (שנרבה ונפרה כמותם – משנ"ב שם, ד); וראש כבש או דג.
הערה: אפשר לומר היה"ר על הסימנים גם בלי לאכול מהם כגון כשחוששים לתולעים (הגר"מ שטרנבוך שליט"א כמנהג הגאונים). ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל אזי אומרים את ה"יהי רצון" בלא שם ומלכות. [בדיקת ה"סימנים" לראש השנה, בספרנו "הכשרות" פרק י"ג].
מאכלים שאין אוכלים בראש השנה
מאכלים חמוצים ומרים (משנ"ב תקפג, ה מט"א וכה"ח שם), בכלל זה פירות בוסר ואולי אף לא חסה [מרור] אם אינה מטובלת במתיקות. ובכלל "חמוץ" – חמוצים, כולל מלפפונים בחומץ [ולכאורה במלח מותר], חמוציות, וסלטים המטובלים בהרבה חומץ, אבל מותר טיבול מעט בחומץ לנתינת טעם (קיצור שו"ע כ"ט, ט וכף החיים, שם). וכתב החיד"א (במורה לאצבע): "בבתינו לא יעלה הלימון על השולחן בר"ה", ומסתבר שרק לטיבול מעט, מותר. אין אוכלים אגוז (מכל הסוגים, כולל פיסטוק ובטנים [אגוז אדמה] (רמ"א ושו"ע הרב) – שאגוז בגימטריא חט[א] ומרבה ליחה ושיעולים המפריעים בתפילה.
סיבה נוספת לאי אכילת אגוז, למרן החת"ס כיון שעל הפסוק בשיר השירים "אל גינת אגוז ירדתי" דורשים חז"ל: "מה האגוז הזה אעפ"י שהוא מתגלגל במקום הלכלוך והרפש, קליפתו העבה משמרתו, כך ישראל אעפ"י שהם מתגלגלין בגלויות הם שומרים עצמם וכו'" – ואין ראוי להזכיר הגלויות בר"ה). אבל אגוזים טחונים בעוגה או תבשיל, שאינם נראים ורק טעמם מורגש – מותר לאכול (שו"ת באר משה ג, צ"ז ועוד). ויש שאינם אוכלים שעועית ושום, שאלו מרבים ליחות.
מאכלים חריפים: אף שמובא בתשובות הגאונים שיש שלא אכלו, הכרעת הערוה"ש שם, ג שאין להימנע מאכילתם. יש שאסרו אכילת ענבים בר"ה (מנהג הגר"א במעשה רב, משנ"ב תר, ד וכה"ח תקפ"ג, כ"א, ולדעת הגר"ע יוסף זצ"ל אין לאכול ענבים שחורים דווקא. ויש שכן נהגו לאכול ענבים (מט"א תר, ו, לקט יושר עמ' קכ"ט ובארחות רבנו ח"ב עמ' קע"ה, שכן נהג מרן הסטייפלער זצ"ל).
הנהגות בימי ראש השנה
א. יש להיזהר יותר מכל השנה, מלכעוס בימים אלו. מלבד גודל האיסור תמיד, יש בשמירה על הרוגע והשמחה סימן טוב לכל השנה כולה. ואף אם ישב אדם בטעות על מקומנו הקנוי לתפילה, אם לא נרמז, יש לשבת בתוך ד' אמות (להגר"ח נאה – 1.92 מטר) למקומו, וזה כאילו ישבנו במקומנו (משנ"ב תקפ"ג, ד חיי אדם קל"ט, ו, ובן איש חי, נצבים). השנה ישנה חובת "שמירת מרחק", להתרחק עד 2 מטר.
ב. נוהגים לסיים אמירת ספר תהלים פעמיים בר"ה – כנרמז בפסוק "כפר" – בגימטריא 300 (פרקים) – "לעמך ישראל". ואכן, יש המשתדלים לאומרם בכל עת שאפשר במשך היום והלילה. והיו מגדולי הדורות זי"ע שאמרו שעדיף לומר תהלים בר"ה מלימוד אחר. אכן, יש לציין, שהגאון מטשעבין זצ"ל ישב בראש השנה אחה"צ עם חתנו הגרב"ש שניאורסון זצ"ל, ועסקו בסוגית "שור שנגח". ומפורסם שהאדמו"ר בעל ה"דברי חיים" זי"ע הסתגר בחדרו קודם התפילות והיה שקוע בספר קצות החושן, באמרו שהתורה היא התבלין וסם החיים הגדול ביותר כנגד הייצר הרע (כדאיתא בקידושין "אם פגע בך מנוול זה… משכהו לבית המדרש וכו'). וכמובן, הכול לפי מה שהאדם מרגיש.
ב. אף המקלים לעשן בשאר יו"ט, יזכרו כי "יש לבעל נפש לפרוש בראש השנה מעישון סיגריות, אם לא שיש לו צורך גדול לרפואה (מטה אפרים, תקצ"ט וכן כתבו שע"ת תקי"א ומחזיק ברכה תקי"ז, א), ובשו"ת התעוררות תשובה או"ח, רכ"ה, כתב שאביו הכת"ס זצ"ל, הגם שבכל יו"ט לא נמנע מלעשן (ראה שו"ת כת"ס ס"ו), אבל בר"ה נמנע מחמת אימת הדין. וכן הזהיר האדמו"ר מהריי"ץ מליובאוויטש זצ"ל. והלוואי ויתקיים ביום ר"ה "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה". כמובן שהמעשנים צריכים להיזהר בכמה וכמה דברים – כמפורט בספר "פסקי תשובות" ח"ה עמ' שפ"ה).
ג. נכון לכל אחד לקבל על עצמו בימים הנוראים איזו הנהגה טובה או הידור במצווה מכאן ולהבא, איש לפי מעלתו (הגה"ק בעל ערוגת הבושם והגה"ק בעל אריה דבי עילאי זצ"ל ובמנהגי מהרש"ב מליובאוויטש זצ"ל).
נוהגים להשכים לבית הכנסת בראש השנה, שעיקר הדין בשלש שעות ראשונות של היום, והוא אחד מהימים שנהגו ישראל להשכים בהם (מטה משה תתקנ"ח ומטה אפרים תקפ"ד). ואכן יש הנזהרים להיות ערים מעלות השחר – 5:05 (מט"א, כף החיים שם ובא"ח), על כן לדעת הגר"נ קרליץ זצ"ל מי שהתעורר לאחר עלות השחר – לא יחזור לישן. אמנם לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל, אם נחוצה לו השינה ויש זמן מספיק לתפילה – יכול לכתחילה לחזור ולישן, וכן לדעת הגר"מ שטרנבוך שליט"א העיקר להיות ערים מהנץ – 6:18.
הערה: למתפלל ביחידות, יש לדעת שאין להתפלל מוסף ביחידות בר"ה לפני תום 3 שעות של היום (9:28).
וכן נהגו שלא לישון במשך היום ביום הראשון של ר"ה, עפ"י דברי הירושלמי: "מאן דדמיך בריש שתא – דמיך מזליה" [הישן בראש השנה, ישן מזלו]. העייף מן התפילות ואינו מסוגל לומר תהילים ואינו מסוגל ללמוד, מותר לישון אחרי חצות היום (12:37), שכך נהג האריז"ל. ואף שכתב במטה אפרים: "הלוואי ונתקן בהקיץ מה שתיקן האריז"ל בשינה"… מכל מקום הולך בטל – כישן.