אעלה עלי כתב מעשה נורא אשר ראו עיני מרבינו – הגדול מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א, מעשה שלא ימוש מנגד עיני לעולם ועד.
היה זה ביום ג' לפרשת בשלח תשע"ט, אחר הצהריים, כאשר זכיתי להיכנס עם שניים מידידיי אל הקודש פנימה, אל קודש הקדשים של דורנו, ביתו נאווה קודש של רבינו. והנה, כאשר עמדנו לפניו, בעוד מרן שליט"א יושב והוגה בתלמודו, ראינו שהוא מצביע עם הסימנייה על שורות- הגמרא שעסק בה באותה עת, ולפתע פרץ בבכי נורא, והתייפח כך כ- 10 שניות! ויהי לחרדת אלוקים!
כל מי שהיה נוכח באותו מעמד, הזדעזע. ראינו בבירור את מרן שליט"א איך שכל גופיה מירתת ומתייפח בבכי, ולאחר זמן קצר פסק, והמשיך ללמוד.
בעת אשר אני הקטן התקרבתי למרן שליט"א, הצצתי בחיל וברעדה לראות באיזה מסכת ובאיזה דף הוא אוחז, וראיתי שהיה זה במסכת מנחות, דף י"ח ע"א והבחנתי שכאשר – בכה היה זה בדיוק באמצע העמוד.
יצאנו נרגשים מגודל המחזה, ומיד פתחנו דברי הגמרא הנ"ל, ולא האמנו למראה עינינו. וזו לשון הגמרא שם: "והתניא, אמר רבי, כשהלכתי למצות מדותי אצל רבי אלעזר בן שמוע [פירש"י לידע מיצוי תלמודי ולשאול – ספיקותיי], ואמרי לה למצות מדותיו של רבי אלעזר בן שמוע [פירש"י ללמד ולמצות מה שר' אלעזר חכם ממני], – מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו והיה חביב לו [יוסף הבבלי לר' אליעזר] ביותר עד לאחת [פירש"י יוסף לרבי אלעזר – ו ס פ רוּ בהלכות, עד שהגיעו להלכה אחת של זבחים. לשון אחר, והיה חביב ליוסף כל מה שרבי אלעזר מלמדו עד שהגיעו להלכה אחת]. אמר לו, רבי, השוחט את הזבח להניח מדמו למחר, מהו [האם זו מחשבת פסול, או שמא רק כשחושב לאכול, או להקטיר למחר, הרי זו מחשבה הפוסלת, ולא כשחושב רק להניח הדם], אמר לו כשר. ערבית [שאל לו שוב] אמר לו כשר, שחרית אמר לו כשר, – – צהרים אמר לו כשר, מנחה אמר לו כשר, אלא שרבי – – אליעזר פוסל [פי' דבכל פעם אמר לו כשר, ורק בפעם הזאת הוסיף את המילים 'אלא שר' אליעזר פוסל'].
צהבו פניו של יוסף הבבלי [מחמת שמחה], אמר לו [רבי אליעזר ליוסף הבבלי] יוסף, כמדומה אני שלא כיווננו – שמועתנו עד עתה [פי', ששאל אותו למה עד עכשיו לא צהבו פניו, אם זה משום שלא הסכים עם דבריו עד להלכה הזו, ולכן רק עכשיו כשאמר לו דבר זה צהבו פניו], אמר לו רבי, הן [פירש"י כוונ ת וכוונ ת, אלא משום הכי צהבו פניי – – השתא שרבי יהודה פסול שנה לי], אלא שרבי יהודה 'פסול' שנה לי, וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי [והייתי מתיירא שמא שכחתי], עכשיו ששנית לי 'פסול' החזרת לי אבידתי.
זלגו עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע. אמר, אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר. קרא עליו המקרא הזה (תהלים, קי"ט צ"ז) מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וגו'". ע"כ – תו"ד הגמ' שם.
נמצא אם כן, שבהגיע מרן שליט"א להאי גמרא, כל כך נתרגש, ו"זלגו עיניו דמעות" ופרץ בבכי בראותו גודל אהבת התורה ויגיעתה שהיו לאותם אמוראים קדושי עליון, שכל כך טרחו ובקשו אחר החיפוש אם כך אמר הרבי או לא, וגם כיצד צהבו פניהם בהשיבם להם אבידה!
וכיצד זלגו עיניו של ראב"ש בראותו גודל אהבת התורה של תלמידו, עד שקרא עליו "אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר", וגם המקרא "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי"!!!
ועיין בחזון איש ב"אמונה ובטחון" )פרק ג' אות כ'( שכתב אודות דברים אלה. בספרו של הרב מלר 'עובדות והנהגות' מובא שגם מרן הגאב"ד דבריסק זצ"ל בכה בהגיעו לקטע הנ"ל של הגמרא. וכן הבאנו בספר 'ברכי נפשי' שם סיפר הגר"י זילברשטיין שכשהגיע פעם לביתו של מרן הגראי"ל שטינמן מ צ אוֹ בוכה, והיה זה גם בקטע הנ"ל של הגמרא.
(קול ברמה)
מדוע פרץ שר התורה בבכי?
בס"ד
זה באמת מאוד מרגש, לקרוא דברים כאלו, זה חיזוק גדול באמונה, בפרט בימים טרופים אלו! למרות שרואים אור בקצה המנהרה, אולם ידוע הפתגם "אגלייזל בראנפ'ן ביז די קרעטשמע". אכי"ר.